מריה פרסמן / יותר מקודם |
כשזה נגמר, נשבעתי שלא לאהוב,
כי כשאוהבים כואבים
הבטחתי לעצמי לא לכאוב,
כי כשכואבים סובלים
מלסבול עייפתי, ומהחזרה לאותם ימים חששתי ובך התאהבתי,
למרות שחשבתי, שלאהוב לא אוכל כמו בפעם הראשונה.
ואז באה המחשבה,
מדוע זה קרה?
מדוע בך התאהבתי ללא הכרה?
לאחר תהיות על המחשבה,
גיליתי את התשובה.
והיא: שהכל רק לטובה,
שאת החצי שלי ואני שלך
ושאני למרות הכל אוהבת אותך!
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|