שוקי דגן / לחזור מהכפור |
את תמונתך הסירה
מעל המיטה.
אינני זוכרת
איך פניך נראות.
אולי זו הרוח
שאותה היא נשאה.
אולי זה הזמן
שהשכיח אותך
כשתמונך נשרה?
הרי אתה
לא הבטת בעיני
כשהלכת מכאן.
אני עדיין שומעת היטב
את צעדיך מתרחקים
בדרך לשם.
אל אותה האישה
שאותך ממני לקחה
ועכשיו היא איתך.
יד אלמונית
הקישה בחלוני.
יד אלוהים
השיבה אותך אל דלתי.
אולי זה הגשם,
או אולי זה ענן,
שנשא אותך שוב לכאן?
ואתה רק אמרת
שהיה שמה כפור
ורצית לחזור אל החום, אל החום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|