[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליידי בלוז
/
הפרוטוקולים

שבעת הגברים שהגיעו ביומיים האחרונים לבית המלון בקייפ קוד לא
נראו שונים משאר האורחים. לבושי חליפות בגווני האפור, חולצות
לבנות מגוהצות עד הקמט האחרון בשרוולים, עניבות בצבעי כחול
אפור. אוחזים בידיהם נרתיקי מחשב ניידים וסוחבים אחריהם מזוודה
קטנה על גלגלים.

רק אחד מבין השבעה נראה מעט שונה, אך לא בולט במיוחד. מבט
מקרוב היה מגלה שהחליפה שעטה על גופו לא הייתה מאיכות משובחת
והחולצה הלבנה לא היתה בדיוק מבריקה כמו של השאר.   גם העניבה
הייתה עם גווני כחול אדום מה שנראה קצת מוזר. רובם הגיעו
בלווית "חבר", שגם נהג במכונית מודל 2002 אוטומטית. העובדה שכל
המכוניות חנו בסופו של דבר אחת ליד השנייה הייתה יכולה לעורר
מחשבה שאולי מדובר בכינוס של סוכני מכוניות אמריקאיות. רק
מכונית אחת הייתה מודל 1998 מאובקת עם טמבון אחורי מעוך.

לא הייתה זו הפעם הראשונה ששבעת הגברים נפגשו במקום מבודד על
מנת לתכנן אסטרטגיות ולהעביר את המידע שנאסף בעמל רב לגורמים
המתאימים. השוני הפעם היה שהמפגש  נקבע בבהילות, ושמקום המפגש
היה ברמה הרבה יותר נמוכה ממה שהיו רגילים אליו. אבל איש מהם
לא התלונן. כמנהלים שפעם שימשו גם כאנשי שטח, היו רגילים לכל
מיני הפתעות וזו רק הייתה אחת מיני רבות.



אבל למה להקדים מאוחר למוקדם?  מחול השדים החל שנה קודם לכן
כשאודי בן-עזר חזר משליחות עלומה בארגנטינה ובדרך עצר בניו-
יורק. כל שרצה היה לראות איזו הצגה טובה, להביא איזה תקליטור
מתנה לחברה בבית. ירד ל - 42 אך  עוד הוא מסתובב בטוואר רקורד,
שמע מישהו מדבר ערבית. לאודי יש מזל כזה למשוך אליו צרות. איש
אחר היה בטח  מרים רגלים ומסתלק, אפילו אם הוא מבין ערבית, אבל
לא אודי. הוא התקרב  על קצוות אצבעותיו והאזין בדריכות. מה
ששמע בהחלט לא מצא חן בעיניו ועכשיו  כבר שכח לגמרי בשביל מה
נכנס לחנות התקליטים והחל לעקוב אחרי הבחור הנראה אמריקני אבל
בעל  מבטא הערבי ואודי  שהוא בעל ניסיון  יכול גם לזהות את
מקור המבטא - אירן.

עוד החשודים יוצאים מהחנות  ואודי בעקבותיהם. הם פונים אל
כיוון הסוהו, רעיון שלאודי בכלל לא נראה, אבל אודי הוא כזה מן
טיפוס. רואה משהו מעניין שוכח מהחברים שלו, שוכח מהחיים שלו,
שוכח מהכל ורק מנסה להבין על מה הם מדברים. חלק הוא קולט מיד.
מפגש של כל החברה ה"טובים." הם מדברים על "המבצע הגדול," אודי
מנחש שמדובר באיזה משלוח של נשק שצריך להגיע לחברה.  כל מה
שהוא יכול לעשות הוא ללחוץ על הכפתור האמצעי בחליפה שלו ולקוות
שנותרו עוד כמה תמונות  ושהכל יעבוד כשורה.

מה שאודי איננו יודע שהוא איננו היחידי העוקב אחרי החברה
הטובים האלה ולפני שהוא מבין מה קורה, מישהו פותח באש. אחד
מהחברה "הטובים" נופל, השני בורח ותוך כדי מנוסה מפיל את התיק
שלו.   לאודי לא נותר אלא לקוות שבתוך המהומה המתפתחת איש לא
ישגיח שהוא מרים את התיק  שנפל.  עתה הוא רק צריך להתחמק כמה
שיותר מהר מזירת האירוע. חסר לו  רק שהמשטרה האמריקאית או ה
FBI, יעלו עליו ויתחילו לשאול אותו שאלות. בהתחשב בעובדה שהוא
נושא עימו נשק מתחת לחליפה המגוהצת שלו, עדיף שלא.

בחדרו במלון, הוא פותח בזהירות את התיק. אין בתיק הרבה,
סנדוויץ' מעופש ומסריח, שנשלח מיד לפח, ומעטפה חומה עבה
ומרשרשת. אודי מעיז ומוציא את תכולתה של המעטפה. זו כוללת צרור
ניירות כתובים ערבית ואודי מודה לאלוהים שהכריח אותו ללמוד
ערבית כחלק מתפקידו. עד מהרה נעשה לו שחור בעיניים והוא גם קצת
מתקשה בנשימה, כי מה שנגלה לעיניו מפחיד כל בר דעת שהוא חבר
פעיל במוסד הישראלי. הוא גם מזהה את החתימות האותנטיות של כמה
שמות שמוכרים לו היטב מהתדריכים הבטחוניים



מה יעשה עכשיו? זו השאלה הבאה שמעסיקה את אודי ששכח מזמן  שרק
רצה לקנות כמה תקליטורים לחברה שלו. אודי יצא מבית המלון שלו
לאחר שאת הסרט, המחשב הנייד ועוד כמה מסמכים חשובים החביא
מאחורי תקרת החדר המונמכת, ליתר בטחון. את המעטפה החומה הניח
במעטפה לבנה פשוטה, עליה רשם בכתב יד ילדותי את שם החברה שלו
ואת כתובת ביתה. כל מי שיראה עכשיו את המעטפה יחשוב שכל שיש בה
הוא כמה ציורי ילדים של ילד בן שש, מתנה ליום ההולדת לסבתא
אהובה. במעטפה אחרת הטמין  דיסקט עליו כבר העלה את כל התצלומים
של הניירות אותם מצא במעטפה. את הדיסקט שלח  לעצמו.

אודי מהלך בכביש כאילו הוא מלך העולם, אבל דואג לבדוק אם
עוקבים אחריו, אמנם הוא מקצועי, אבל משום מה מפספס את הגברת
האלגנטית שצועדת ממש לצידו. סתם עוד זונת צמרת בדרכה למיפגש עם
לקוח עתיר כספים. בצאתו מבית הדואר לאחר ששלח את המעטפות ואת
הדיסקט הוא שוב מזהה את זונת הצמרת. כל שהוא מצליח להעלות
במחשבו זה אחת משתיים, או שהוא עדיין נראה מספיק טוב כדי למשוך
אחריו נחיל של נשים או...

זה כל מה שהספיק לחשוב כי מיד לאחר מכן מצא עצמו  נעוץ כדורים
ועיניו תקועות ברקיע. אם היה לו זמן לבטח היה חושב לעצמו "טוב
למות בעד ארצנו" אך הכדור הקטן שחלף ברקתו  היה כל כך פתאומי
וכל כך מפתיע שלא הצליח אפילו למחוק את החיוך שעל פניו.



המעטפה הגדולה הגיעה ליעדה כמצופה. אבל החברה, שכבר לא שמעה
מאודי הרבה מאוד זמן, עדיין כועסת ואפילו לא טרחה לפתוח את
המעטפה, שתחכה קצת. גם הדיסקט לא הגיע ליעדו כי מישהו בדואר
המרכזי הצליח לשים ידו על המכתב. מזל שישנו עוד גיבור אלמוני
בסיפור שברגע ששמע בחדשות על מותו המסתורי של תייר מדרום
אמריקה, חיבר אחד לאחד ומיהר לחדרו של אהוד. ומכיון שמכיר את
כל הפטנטים,  גם מצא את המחשב הנסתר תוך שלוש דקות ואפילו
הצליח להסתלק משם לפני שהכנופיה  הידועה בשם "אל-יקום" התפרצה
לתוך החדר, הפכה אותו על ראשו מבלי למצוא שום דבר, כמובן.

המחשב  עשה את דרכו אל  הארץ המובטחת במטען של ירון, שאפילו לא
העיז לפתוח אותו. הוא מכיר את הראש של אודי יותר מדי טוב כלומר
הכיר, והיה משוכנע שאם ילחץ על כפתור לא  נכון, הכל יתמוסס. אז
המחשב הנייד הגיע לאן שצריך להגיע וכל המידע המסווג הוגש
לשולחן של האיש החשוב והגדול בן-שימול, שבעצם אינו כל כך גדול
- רק תפקידו חשוב. בן-שימול קרא את כל המסמכים האצורים במחשב
וליבו כמעט עצר מלכת.



וכאן בעצם החל מרוץ מכשולים של בדיקת המסמכים בקפדנות, הצלבת
נתונים ממקורות מידע שונים ומגוונים, כשבכל שלב נופלת יותר
רוחו של  האיש החשוב. אכן יש דברים בגו, לא סתם אלא על באמת.

עוד בן-שימול  יושב במשרדו ומהרהר כיצד יתמודד  עם הנתונים ומה
יעשה אם בכלל, מצלצל פעם אחת הטלפון הירוק שעל שולחנו. הוא
מרים את האפרכסת, כולו דרוך כמו תמיד, כשהטלפון הירוק מצלצל.

"ערב טוב."
"היי , ידידי, מה שלומך בימים אלה..."
הוא מת לענות, "יכול להיות יותר טוב," אבל כתמיד זהיר, נוצר את
לשונו. "הכל בסדר ואצלך..."
"יכול להיות יותר טוב. תגיד מה אתה עושה בשבוע הבא?"
איזו מן שאלה מוזרה דווקא מראש  ה - CIA, מה אני עושה בשבוע
הבא. אבל בן-שימול  נזהר בלשונו ולא מגיב ב: "למה אתה שואל?"
כפי שהיה מגיב לישראלי. במקום זאת עונה תשובה  אופיינית:
"תלוי."
"מתחשק לך לקפוץ  לביקור? אני מזמין כמה חברים טובים למפגש לא
פורמלי  בלאס ווגאס."
"אשמח להגיע. תעביר לי בפקס את המקום, המועד והנושאים?"
צחוק קל מעברו השני של האוקיינוס.
"לא, לא ידידי שום דבר בכתב. תרשום לעצמך  יום שני, מלון
פלמנגו, לאס ווגאס נפגשים בשעה 16.00 בלובי של המלון. פתוח. לא
פורמלי, ללא עדים."
"מי עוד יגיע?"
"כל החשובים באמת. אלה  שיכולים לעשות הבדל."
"אז אין בעיות, אהיה שם."

ראש ה - CIA השתגע? הרי לא אוספים את כל האנשים הכי חכמים והכי
חזקים בתבל ולוקחים אותם ללאס וגאס. הרי  יזהו אותם  מיד וחוץ
מזה כיצד יסביר לראש הממשלה שלו נסיעה ללאס ווגאס? יחשוב שהוא
עושה צחוק מהעבודה. אבל אחר כך הוא  נזכר שראש ה - CIA חושש
מהאזנות סתר. פרנואיד נשאר פרנואיד, אחרת לא היה מגיע לתפקיד
הבכיר הזה.

ראש המוסד חייך לעצמו. בטח ישנו את מקום המפגש עוד כמה וכמה
פעמים. אז הוא נרגע ורק נסע הביתה לארוז מזוודה קטנה ולנשק את
אשתו. כצפוי זו עשתה לו סצנה קצרה ואחר כך נתנה לו רשימת קניות
חובה. בושם של נינה ריצ'י, סניקרס חדשים של אדידס, DVD ב 200 $
ואם יתחשק לו גם איזה קרם טוב של קליניק, הכל בדיוטי פרי.

כמו שניבא, למחרת הגיעה הודעה קטנה. מקום המפגש נקבע
לניו-הייבן, מלון הולידיי אין. אחר-כך הזיזו את מקום המפגש
לציריך, שכבר נשמע הרבה יותר סביר. במטוס הייתה לו הודעה
באי-מייל ישירות למחשב שלו שעליו לטוס לניס, צרפת. ואיך שהוא
הגיע לניס, עייף ורצוץ רק מעצם המחשבה, חיכה לו הליקופטר קטן
וסימפטי שהביא אותו היישר למונטה קרלו. כל שהוא רוצה עכשיו זה
אמבטיה חמה, להחליף בגדים ואולי לישון קצת, אבל מה פתאום. בשדה
מחכה לו לימוזינה גדולה ולבנה שלוקחת אותו היישר לנמל Port
Hercules ושם הוא מובל אל יאכטה שנראת בעיניו כמו אמבטיה גדולה
ורחבה. הוא עצמו שונא שייט ולכן יאכטה, לא משנה כמה מפוארת
תהיה רק מעוררת בו מחשבות נוגות על סוף העולם. מניסיון יודע
שאיך שיעלה עליה על היאכטה יחטוף כאב ראש ובחילות, ויבלה את
רוב זמנו בשירותים, יקיא את נשמתו. וחוץ מזה ביאכטה הזו אין
שום סיכוי לנשים, איזה באסה.

ה - Cakewalk הממתינה בנמל אינה יאכטה פשוטה. אורכה 205 רגל
ומגיעה בקלות למהירות של 16.8 קשר. המתכנן והמעצב של היאכטה
ההולנדי דה-ווהט טרח הרבה כדי שהיאכטה תוכל להכיל בנוחיות 24
אורחים ועוד 16 אנשי סגל. אין פלא איפה שששת האורחים שלנו,
כולל המארח זוכים לשירות VIP אמיתי.

למרות שבן-שימול שונא ים ושייט, הוא יודע להעריך איכות כשהוא
חש אותה על בשרו. להפתעתו היאכטה נראית מבפנים כמו מלון צף ששה
כוכבים. השייט חלק ולא מרגישים אפילו את רחש הגלים. רק כשהוא
מציץ החוצה דרך החלון הוא קולט שהם מזמן עזבו את הנמל, פניהם
אל עבר השקיעה. אם הייתה לידו איזו נערה חטובה היה יכול להיות
נהדר, אבל עם החברים שלו למסע זה ממש בזבוז. מה שקצת מנחם
ומפחיד זה השובל שמשאירות אחריהן כמה ספינות משמר חסרות דגלי
זיהוי. הוא סופר שש מהן. על הקרובה שבהן יכול לראות גם את הנשק
המוצב על הסיפון הראשי. האם זה מרגש אותו? כבר לא כל-כך. יודע
הוא שמי שירצה להתנקש בחייהם, שום ספינת משמר מזוינת לא תעמוד
בדרכם.

הוא מושך בכתפיו והולך בשקט אחרי הדייל החתיך והשרירי. החדר
שלו בבטן המלון הצף גדול רחב ומעוצב בטוב טעם. תאורה רומנטית,
שטיח כחלחל מקיר לקיר, רהיטים בצבע דובדבן. בכלל לא רע. יש
אפילו חלון עגול מתוכו אפשר לראות את העולם. הוא מתלבט אם עליו
להתקלח, להחליף בגדים ולצאת אל האחרים או שהוא יכול להרשות
לעצמו איזו מנוחה קצרה במיטה הרחבה שנראת רכה ומזמינה. נקישה
קלה על הדלת ודייל שנראה כבוגר המרינס, אתם יודעים שרירים
מתפוצצים ושיער קצוץ, מדווח לו על סדר היום: "נפגשים בעוד עשר
דקות במיין דק לקוקטיל ואחר כך ארוחה קלה, את התפריט תקבל אחר
כך."

כרגיל לא נותנים להנות מכל היופי הזה, הוא חושב בליבו וממהר
להתקלח ולהחליף בגדים. מזל שהחליפה שלו היא מסוג האל-קמט, אחרת
היה נראה כמו סמרטוטר מצוי. כבן-שימול מגיע אל המיין דק, כולם
כבר שם, כל החשובים. כל ראשי הארגונים החשאיים החשובים. לא
אציג אותם בשמותיהם. מה אני מחפשת לי צרות? אז רק אציין שכולם
שם. כוסיות ארוכות רגל בידיהם והם משוחחים בהתלהבות על
לא-כלום, כצפוי.

בן-שימול מתרשם שאיש אינו יודע מה נושא המפגש הפעם. אין הוא
בטוח אם הם ראו כבר את המסמכים שהגיעו לידיו במקרה. אבל הוא
זוכר את הכלל המפורסם: "מה שאינך יודע לא יזיק לך."

ראש ה- CIA, מנקה קלות את גרונו והשקט חוזר למיין דק. כאילו על
פי סימן מוסכם נעלמים כל נערי המרינס מאחורי דלתות כבדות,
בהשאירם את שבעת האנשים החזקים בעולם לעצמם. "אל תגזימו בשתיה,
רבותי," אומר האיש החזק בעולם. "יש לנו בעיה חמורה מאוד ולכן
נוותר בשלב זה על ארוחת צהריים, על מנת לדון בה ולקבל
החלטות."

המסובים לא אומרים מאומה, אבל סביר להניח שאם היו מעזים היו
אומרים, "חבל, אולי נאכל קודם ואחר כך נדבר?" או סתם מקללים.
אחדים מהיותר אמיצים, שולחים יד קלילה אל עבר הכריכים הקטנים
ואל שיפודי הגבינה. רק האיש שלנו בן-שימול, מחפש בעיניו אחרי
מים מזוקקים. הוא שונא את המשקאות החריפים העולים לו ישר לראש
ומסבכים אותו בכל מיני פליטות לשון בלתי רצויות. וכולם
ממתינים, לא לנאום של ראש ה - CIA אלא לארוחת הצהריים.

ראש ה - CIA לוחץ בעצמו על השלט רחוק. המסך יורד והנתונים
מתגלים במלא הדרם וכעורם. מפחידים ומעוררי מחשבות. אין ספק
משהו במשרד הראשי טרח הרבה שעות בהכנת מצגת משכנעת.
כשהאור חוזר אחרי כחצי שעה משתררת דממה מעיקה.
"אתה בטוח בעובדות?"
"לדאבוני שום דבר אינו המצאה. הכל מבוסס על הניירות שאת
העתקיהם תראו מיד."
ראש ה-CIA שולף עכשיו שבעה תיקיות מסודרות ומחלק לכל הנוכחים.
"הנה, הוא אומר תראו במו עיניכם."
"זה נראה מפחיד אמיתי," אומר ה- CSIS ראש הביון הקנדי.
"זה יותר גרוע," אומר ראש ה-CIA, "אתם מבינים שאם העובדות
נכונות, הרי העולם שלנו כמו שאנחנו מכירים אותו והתרגלנו אליו,
לא יהיה קיים בעוד שלשים שנה." ראש ה - CIA נאנח אנחה כבדה
ומעיקה וממשיך בנאומו: "תארו לעצמכם רבותיי. הכיבוש הנאור,
בעצם הכיבוש המושלם. הדרך הכי פשוטה הכי קלה והכי בטוחה לכבוש
את העולם. עולה על כל הכובשים גם יחד. החל מאלכסנדר הגדול, דרך
חניבעל, יוליוס קיסר, ג'ינגס חאן ונפולאון. מבלי לירות אפילו
לא ירייה אחת ומבלי לאיים על אף מדינה. לכבוש את העולם ולהשתלט
על הכל, מקורות הכוח, מאגרי האנרגיה..."

(הנאום שלו לא כל כך מאורגן, אין ספק שהוא מתרגש, אז נסלח לו
נכון?)

"תראה," מגיב ראש ה-SIS , ראש הביון הבריטי. "נראה לי שאתה קצת
מגזים. למרות מה שתארת בפנינו, לא סביר להניח שתוך שלושים שנה
הכל יתמוטט."
"הצחקתני," מגיב ראש ה-CIA. "אתה כנראה לא רואה מה קורה מתחת
לאף שלך, ממש בארצך. לא שמת לב שהגזע הלבן כבר מזמן אינו שליט
אפילו לא בארצך. מתי לאחרונה הסתובבת בחוצות לונדון? או עשית
קניות באוקספורד סטרייט או אפילו נסעת בתחתית שלך?"
"אמת אני לא עושה את כל הדברים האלה, מגיב ביבושת ראש ה-SIS
(מה שפעם נקרא M16), אבל לחשוב שיום יבוא וארצי תיכבש כולל בית
המלוכה... בחייך, אל תגזים."

הויכוח הקצר בין ראש ה-CIA ובין ראש ה-SIS רק ממחיש לאחרים עד
כמה קשה יהיה לשכנע את ראשי הממשלות, בדבר הסכנה הנשקפת לעולם
החופשי. כולם משתתקים, אפילו נציג ה-SIS, שבים ובוחנים את
התיקים גדושי הניירות שהכין עבורם ראש ה-CIA.

אחרי עיון ממושך במסמכים מעיר לפתע ראש ה-  BVD ראש הביון של
מדינת הולנד. "וואו, ואני חשבתי שההגירה הזו לארצי היא רק מתוך
מצוקה כלכלית של המסכנים האלה הבורחים מהרודנים שלהם."
"עכשיו אתה מבין את הרעיון הגאוני שעומד מאחורי המזימה?" שואל
ראש ה - CIA.
"אכן כן, אני מבין. זו בעצם התוכנית הכי פשוטה והכי גאונית
שמישהו יכול היה להעלות על דעתו. כל שצריך הוא אזרחים צייתניים
שיבקשו מחסה בארצות העולם. האזרחים הצייתנים האלה כידוע
לכולנו, מתרבים בקצב רצחני. תראו מה קורה בגרמניה, בדנמרק,
בצרפת, בספרד, בקנדה ובאוסטרליה, בכל מקום יש עלייה משמעותית
במספר המהגרים מארצות המוסלמיות. בהדרגה הם ישתלטו על בתי
הספר, ידרשו מסגדים. שמירה על מינהגי הדת. והעולם החופשי פשוט
ישתוק ויתקפל."
"כן, שמעתי שהם אפילו מתכננים בניית מסגד על הירח," מעיר ראש
ה-BVD .
ראש ה-CSIS כמעט נחנק מרוב התרגשות. "תראו, תראו הוא צועק.
ואני חשבתי שהכל מקרי. אבל לפי מה שאני רואה בניירות שנתת לנו
מדובר בתוכנית מאורגנת היטב ."
"אכן כן," מאשר ראש ה - CIA, "תוכנית מאורגנת ומתוכננת היטב של
ראשי העולם המוסלמי, ראיתם בעצמכם את הפרוטוקולים של זקני
אירן."
"אז מה יהיה ומה נעשה?"
משתררת דומיה כבדה.



"אני לא בטוח שזה כל כך נורא, לפחות הנשים תשבנה בבית במקום
הראוי להן. ואנחנו נוכל לצאת להשתולל כמה שאנחנו רוצים." לוחש
ראש ה-CSIS
"אה, אתה בטח שוכח שלא נוכל לשתות משקאות חריפים." לוחש בחזרה
ראש ה-NKVD
"וואו, שכחתי לגמרי... אז מה נעשה רבותיי?"
"עכשיו נלך לאכול ארוחת צהריים. אחר כך נחשוב על פתרון."



ארוחת הצהריים הייתה טעימה למרות שהייתה הפעם מאוד פשוטה.
צדפות על מצע של גרניטה אלכוהולית מתובלת בג'ינג'ר, פיסות
ברווז בנוסח פקין, חומוס בטחינה על חצילים מטוגנים, בורשט כרוב
נוסח אוקראינה, גלילות עגל ממולאות בפטריות וטרגון, בציפוי
פריך מעושן. תפוחי אדמה מוקרמים וממולאים בתרד, פשטידת כליות
וברוקולי ברוטב ברבקיו וכמנה אחרונה גלידת מנטה -שוש המוגשת על
קרם שוקולד לוהט. אבל איש לא חייך. איש לא סיפר בדיחות. אפילו
חיילי המרינס ששמשו כדיילים הסתובבו עגומים וחמורי סבר.

רק בן-שימול שלנו אמר לפתע. "אז מה צריך להתחיל ללמוד לדבר
ערבית?"



שבעת הגברים שהגיעו ביומיים האחרונים לבית המלון הילטון ב-St.
Julians מלטה,  לא נראו שונים משאר האורחים. לבושי חליפות
בגווני האפור, חולצות לבנות מגוהצות עד הקמט האחרון בשרוולים,
עניבות בצבעי כחול אפור. אוחזים בידיהם נרתיקי מחשב ניידים
וסוחבים אחריהם מזוודה קטנה על גלגלים.

על מה ידונו במהלך היומיים הקרובים זו כבר שאלה להיסטוריונים,
אין ספק שהנסיעה תהיה על חשבון משלמי המיסים והם יאכלו וישתו
כמו מלכים. אז מה אם העולם על סף רתיחה, אפקט החממה, זיהום
האויר והימים? יערות הגשם בסכנת הכחדה, יש הרבה בעיות שצריך
לדון בהם ולקבל הסכמה. אז הם ימשיכו להיפגש כמידי שנה בשנה ומה
שיהיה יהיה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החיים קצרים מדי
בשביל שנוא!!

אז תתחילו
לאהוב


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/7/01 10:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליידי בלוז

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה