המצב בארץ די חרטט, נראה כאילו עוצבנו על ידי שרטט.
אנשים מתים מסביב ורק רוב הערבים רואים את זה כדבר חביב.
נמאס לי לשמוע חדשות  וגם ירד החשק לבלות.
הייתי רוצה להתרחק מכל זה, גם אם זה דרך הים בשחיית חזה.
רחוק רחוק וכמה שיותר רחוק , עם כולם אני מוכן את זה לחלוק.
מיום ליום הייאוש גובר, הדברים הקטנים מחזיקים אותי, ככה אני
סובר.
יום יבוא ומקווה שהכל ישתנה,  בעצם לא הכול: רק מה שבאמת
משנה.
זה לא שהכול גרוע,  רק שבשבילי זה נראה יותר מדי פרוע.
פעם ראשונה אני כותב פה שיר,  מקווה שאותו תרצו להכיר.