כמה שאת מתוקה
כמה שאת יפה
כמה שהרגשת חרא בכל האורגיה ההמונית הזאת
איך שנכנסת להריון
ונורא רצית לגדל את הילד באיזה חור בעולם
ובסוף יצא לך מושב בגליל
נוסעת כל בוקר למכולת על האופניים
המגוהצים שלך
סדרו לך איזו עבודה בתור מטפלת שמה
למרות שכולם יודעים
שאת אינטליגנטית
ויש לך אחלה פוטנציאל
הילד מתחיל להזדקן
ואת מבייתת עליו את החלומות שלך
גם את מזדקנת
נזכרת בחלומות הילדות שלך
כבר לא תהיי מלכת יופי
את בוכה רבע דמעה
אף פעם לא היית מספיק גבוהה
בעצם
כל החברות שלך באות לנחם
הן לובשות שווארלים גדולים ולא
מורידות שערות, בדיוק הן חזרו מהודו
הן נותנות יד לבחורים שמחייכים
אליהן
הן מדברות איתך על הילד, ועל דרכים
אלטרנטיביות לגדל אותו, את שותקת
פעם היית מלכת הדבורים
היום את בקושי נחשבת
והילד שיגדל בסוף  
בקושי יחזיר טלפונים
יעשה טובה שהוא בא לפעמים
תמיד יסתכל על השעון שתדברי איתו על הדברים שהם באמת
חשובים
אבל את עוד מקווה שמשהו ישתנה
שאולי באמת תמצאי את התשובה באיזה ספר
או בהרצאה שתלכי אליה יחד עם חברות
ואולי אחרי ההרצאה
תתפסי את המרצה
תלחצי חזק את היד שלה
ותספרי לה שהתרגשת מאוד