בשעה שכזאת
שעת ביניים
ערביים
לא יום ולא לילה
שעת רחמים
הפסיקי לרגע זמזום אינסופי של מילים
הרגי מחשבות
הרהורים
הקשיבי לחוץ המפתיע תמיד
האם העולם משתנה בך לרגע?
שעת התגלות
האם המילים הנוזלות, הפריכות
משילות עצמן רגע משלל הדברים
הרבים
ריקות, מחפשות לעצמן ממשות חדשה?
מבינות כי אינן אלא גשר,
מסך שאיבד את תוקפו
בזמן הישן?
שעת ביניים
ערביים
לא יום ולא לילה
שעת רחמים
שעת אהבים
הניחי עצמך למולי
לחשי באוזניי רק המיות רחוקות
צעקות תענוג ושנאה וכאב
חשפי הניגון
קמאי חד עד סוף הדברים
פתחי את הלב
חרשי במבט בציפורן בזרת אחת
תלמים בגופך
ומול הקיום הנחשף
המוטל כך בחוץ
נוכל אז סוף סוף לחייך
התגלות אנושית?
אפשרי הדבר באותה שעת ביניים?
הנצח הלז
האפל, הנסתר, המבעית
יוכל בי וכך, כך לגעת?
כיצד זה חיכינו זמן רב למכביר?
שעת החסד חלפה
משמעות חדשה נמסכה בפרטי
המציאות
הכל למקומו שב מדוד ושקול
ויפה
הכל כיאות
שלווה לאיטה מחדש שוב שורה
על כותבי העיתים
כעת לנתח
לחקור
לסדר
להבין
לא לחוש
לא למצוא את עצמנו ערים ודולקים
אין דבר
שעת ביניים
ערביים
לא יום ולא לילה
שעת רחמים
תשוב לעולם בתדירות לא קבועה
תחול מחדש
כשנרגיש
שאיבדו הדברים את תוקפם |