חיבוק. נשיקה. ועוד ליטוף. עכשיו האגו שלי כבר ממש בסדר, הפסיק
לבכות אפילו. אולי מחר הוא כבר ייצא מהחדר ויאכל משהו. רק
שירגיש טוב יותר. לא נעים לי ממנו, הוא ככה כבר כמה זמן, חולה
כזה, מסכן. לא מדבר עם אף אחד, לא אוכל, רק בוכה.
ואני רוצה לשפר את מצב רוחו, ומשתדלת, באמת שמשתדלת, אבל לי
הוא לא מקשיב. הוא צריך אותו. שהוא יגיד לו כמה אני יפה, וכמה
חכמה, אחרת למי אכפת?
וההשפעה שלי עליו אפסית לעומת ההשפעה שלו, כי מילה שלו זו
מילה, ומילה שלי, מה?! שווה לתחת.
אז הנה, הוא אמר, והוא חיבק ונישק, ואמר שוב. אז עכשיו כולם
מרוצים, אפילו אני קצת שמחה.
כל עוד האגו שלי בריא, אני שמחה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.