אני לא אוהבת אנשים קטנים המתיימרים להיות גדולים.
אנשים קטנים המתיימרים להיות גדולים, משתמשים במילים גדולות
עליהם בכמה מאות מידות, בניסיונות נואשים לכפר על כוונות אמת,
רגשות, או ידע מכל סוג שהוא, וכמובן מעשים, שהם, בעיניי,
חשובים בהרבה מסתם מילים ריקות.
המילים הגדולות הן סימן מובהק לקטנות, שכן בעזרתן האנשים
הקטנים מנפחים את האשליה שבתוכה הם חיים - כי גדולים הם -
וגורמים לסביבתם להאמין להם, ובין היתר גם להתאכזב.
אנשים גדולים, לעומת זאת, אינם זקוקים למילים גדולות וחלולות
כגון Forever.
הם חיים את הלעולם, ואין הם משתוקקים להוכיח זאת, כיוון
שאף-אחד לא מטיל בכך שום ספק בכלל.

אומנם אנשים קטנים איני אוהבת, אך נדמה שרק בהם אני פוגשת, ורק
ביניהם אני חיה.
כ"כ הרבה הבטחות נזרקו לחלל האוויר סתם כך, ללא סיבה מיוחדת,
מלבד הרצון של כל אותם הקטנטנים לגדול, או לפחות להראות
גדולים.

ולמען האמת, די נשבר לי מזה.