כבדים עלי עפעפיי
הערב סוגר דלתות עתיקות
על טירת היום

אמת
אמת דלתיים סגורות
נרעדות בחשכה
כשצעדי מגפיים שחורות
מתקעקעות
על רצפת חדרי השאול

מחנק מנחש את שבילי האוויר
הזורם בתעלות אלמותי

לו היית לי כאן לו הייתי שם לו ברחתי מכאן
כבודתי על גבי
כבדה עד מאוד
כבוד

כבוד
לא לתת לו לטעום מדובשי וכנפי עוד מדממת מעוקצו

ובקלפים
פתחתי את המרחק שבינינו
אם נותר בי תום הוא דהה באפלולית צעדיך ואבד כמותך

ירוקת עיניך צפרדעים ירוקות בגינה שלי מקרקרות שריקותיהן
מכות צל על מים וצלך הוא נחש
מתפתל בשכרותו