כל אחד חווה מתישהו ולפחות פעם בחיים נסיעה ארוכה באוטובוס.
לא, איני מתכוון לנסיעת הרבע שעה מהבית לבצפר וחזרה, אלא
לנסיעה מת"א לעיר הקודש (אילת) וכן שאר הנסיעות ברוח זו
(הקודש). ומה אני אגיד לכם אנשים, כבר מהנסיעה הראשונה שלי
הגעתי למסקנה שמדובר בחוויה. נו מילא, תגידו, יש אנשים ויש
מזוכיסטים, אבל אני איני כזה ומיד תבינו למה אני מתכוון.
בכותבי שורות אלו אני יוצא מנקודת ההנחה שהינכם מודעים לחברת
אגד (כן כן, אותה אחת עם הלוגו הירוק). על כל פנים, מי הם
לקוחותיה הנאמנים של אגד, אם לא לובשי המדים (אכן כן, עדיין
אותו צבע ירוק)? וחיילים, כידוע לכם, יש שונים ומשונים. נכון
שישנם כאלו (כמוני), שבאים מבית טוב ויודעים לשבת בשקט ולקרוא
ספר, אך יש ויש. ישנם גם אחרים, מעבר לאותם לובשי הירוקים,
שנוסעים באגד, עוד מגוון רחב של אזרחים, אולם עליהם וגם על
החיילים בהמשך.
כל נסיעה, ואני מדבר על כל נסיעה ארוכה, מתחילה במספר שלבים,
והריהם לפניכם: קודם כל נכנסים לפיצוחיה הקרובה ומצטיידים
במגוון של פיצוחים, בקבוק שתיה ואולי גם איזשהו עיתון. לאחר
מכן ניגשים לביתן המודיעין של אגד על מנת לברר בכמה זמן פספסתם
את האוטובוס שעבר (בד"כ כ5 דק') וכמה זמן נשאר לכם לבלות עד
לאוטובוס הבא (כשעה). כאשר האוטובוס מגיע אתם מפקידים את
תיקיכם, על כל היקר שבהם, בתאי המטען ובלב כבד עולים למפגש עם
הנהג (נהגת במקרה הגרוע), שיוביל אתכם במשך כל הדרך אל היעד
המבוקש (אילת, ק"ש, נוב, נהרייה או עזה. כל השאר אינן נסיעות
ארוכות). רצה המקרה ונפלתם על נהג מטורף - זכיתם ותגיעו ליעדכם
במהירות (אל תדאגו, אתם בתוך אוטובוס). לא רצה המזל והדרך תמשך
בין ארבע לשבע שעות. נסו לעצום את העיניים ולהירדם, מעבר לזה
כל מה שנשאר לכם לעשות הוא ללמוד פסיכולוגיה מהסובב אתכם, ואם
יש מקום שאפשר ללמוד בו פסיכולוגיה זה אוטובוס למרחקים
ארוכים.
כעת אפשר לעבור לשלב הבא, האוטובוס כמעבדה פסיכולוגית, המדריך
למשתמש: שימו לב, כמעט תמיד מומלץ לתפוס כיסא או שניים באמצע
האוטובוס, עדיפות ליד החלון, ובכיוון המנוגד לצידה של השמש.
וכעת, שוב שימו לב, מאחוריכם נמצא בית גידול למופרעים, דהיינו,
השורה האחורית. במידה ולא תפס איזשהו נרקומן את השורה והתמרח
עליה, תמיד תשב עליה הקבוצה שרוצה להריץ "דחקות", לספר בדיחות
"מורק"ים" ושאר סיפורים. שימו עליהם עין, הם אוהבים "להשתעשע".
מימינכם תשב אולי איזו נערה/בחורה/אישה נחמדה (בד"כ). מומלץ
לנסות עליה את הקטע הפרקטי. על המושב שלפניכם נמצא לוח הקריאה
שלכם. תמיד, אבל תמיד, תמצאו שם חומר קריאה מעוצב שניתן לנתח,
כגון: "שולה שרלילה השווה", "רמי אורן המלך", "צ'יקו רבינו היה
כאן" ויכול להיות גם איזה תייר שנתפס לרעיון וכתב משהו בסגנון
"Leslie the butcher was here" וכו'. אכן מרתק. רק הצעה אחת:
החייל הגבוה שלפניכם, זה עם הm16 המקוצררררררר, מאוד לא אוהב
שנועצים לו ברכיים בגב, אז למען חייכם והדורות הבאים שעוד לא
נולדו לכם, היזהרו!!!
לאחר שעברנו את ההקדמה הקטנה הזאת ניתן לגשת לנסיעה עצמה.
אינני יודע מאיפה אתם יוצאים ולאן אתם נוסעים, אבל זה הרבה
יותר עצוב לנסוע מאילת מאשר אליה. אני, על כל פנים, נוהג לצאת
מהתחנה המרכזית החדשה תל-אביב, או סתם תמח"ת (מה שתמיד רשום על
כרטיס הנסיעה) בשבילכם, וכבר שם אני מתחיל בסיבובים, אלו שאתה
יורד איתם מהקומה השביעית עד לכביש. מעצבן במקצת, לא? על כל
פנים, בדרך כלל יוצא לי להכיר את קהל הנוסעים במקצתו כבר
בתחנה. בתור דוגמא אסקר לכם את האספסוף של הנסיעה האחרונה שלי:
חרדי חסר בית, נרקומן שחוזר מחופשה לכלא, שתי חיילות וחייל
צפונבון שמסתלבטים האחד על השני, זוג רוסי שלא יודע יותר משתי
מילים בעברית, מג"בניק אתיופי ועוד מגוון קטן של אנשים. מה אני
אגיד לכם, קיבוץ גלויות! על כל פנים, נדון כעת בנסיעה עצמה ומה
שמסביב. שימו לב, הנסיעה, בדרך כלל, היא לא הפרסומת של אגד
(שדרך אגב, כנראה צולמה בחו"ל), המראה זוג אוהבים שמחזיקים
ידיים, היפים שמנגנים בגיטרה ועוד. בדרך כלל, את זוג האוהבים
אתם תשמעו מתנשקים ומתמזמזים לאורך כל הדרך, במקום לאחוז יד
ביד, כמו זוג נורמאלי, וההיפי לא ינגן בגיטרה, אלא יעדיף
להתמסטל מאחורה. מי שכן יפתח גיטרה יחטוף צעקות שרוצים לישון.