מטאורים נזרקים מלמעלה, יפים כל כך,
שנהפכים פתאום למלחמת עולם.
משפחתי שיושבת איתי חסרת אונים
ואני מפחדת עד כלות נשמתי.
הם הופכים לכדורי אש
בשמיים קודרים ושחורים מוצתים להם באויר.
ידיים נשלחות פתאום משום מקום,
שחורות וגדולות שזורקות עליי כאב
זורקות מטאורים גדולים, מפחידים,
כדורי אש.
ואני מתכנסת בתוכי
כשציפור ענקית מתקרבת
מפחדת על משפחתי,
מפחדת על עצמי
היא מגיעה ממש ממעל, זורקת עליי אור לבן
מפחדת ממנה,
מפחדת מכל דבר שזז
מפחדת מסוף העולם שמתקרב אליי מבחינתי
וחוסר אונים גדול,
של חוסר יכולת להגן...