-באיזו דרך נלך, חיים, מוות, אמונה, היגיון, או... מה?-

בעקבות צפיה בפרק האחרון בסדרה chrno crusade
שבסופו היה כתוב על נבואה כלשהי שנמצאה אך מעולם לא נפתחה.
נבואה אשר מדברת על יום הדין, או משהו ברעיון הכללי הזה, היא
לא נפתחה בגלל הסיבה הפשוטה, שבאותו היום שבה נגעו בה (1981)
היה ניסיון לרצוח את ג'ואן פאול (joan paul) אשר להגיד לך את
האמת אני לא יודע מי זה בכלל. מאחר וכל התוכנית מדברת על
שדים,מלאכים, ומלחמות המאמינים בשדים, אך במיוחד של אחת שעשתה
עסקאות עם שדים מסויימים כדי לנצח את השדים שיביאו את סוף
העולם. הבנתי מהסיומת, ואני מודה שהייתי צריך לשים לב לזה עוד
קודם, ומכמה קטעים שלפני, שמדובר יותר בנסיון לבחון את סיבותיו
של האל לכל מני דברים. היה אפילו מלאך נמוך דרג שאלוהים הסתיר
ממנו דברים ולכן בסוף המלאך סגר את עצמו בפני האל (כפי שזה
מתפרש...). אך זה היה מוזר להבין את כל זה ולראות איך אנשים
כאילו עושים דבר בשם אהבת האמונה אך ורק למען כך שאנשים שהם
אהבו פעם יזכרו מי הם היו, אך ורק כדי להראות טוב בפני עיני
האל הכל יכול והנצחי... ועכשיו, אראה לכם את הדברים שאנשים
עושים,חושבים,אומרים,בדרכים הרבות שפרושות לפני האדם, לפחות
מנקודת מבט שלי.

-חיים-
צחוק ילדים, גורי חתולים וכלבים, פונים, דגים, ועוד, אלו
הדברים שאנחנו פשוט מכירים, חלקנו יותר קרוב מאחרים, חלקנו
מכירים אותם כבתור דמות כלשהי בספר או סרט ולא אישית. עוגות,
שוקולד, מרמלדה, גלידה, אבטיח, רולדה, פיצה, המבורגר, ועוד.
המאכלים שמשביעים את גופנו, ולעיתים אולי, מקשרים אותנו עם
אנשים. רוק,פופ,ראפ,דאנס,ג'אז, ועוד. מעלים חיוך על פנינו,
ומניעים אותנו צעד אחד נוסף לפני האחר בזרמי רגשות גוברים.
ידידים, חברים, מכרים, קרובי משפחה, משפחה. אלו אותם אנשים
הסובבים אותנו ולרוב גורמים לנו להרגיש שייכים, אך אנחנו
לעיתים שוכחים שהם גם חולפים, ולעולם לא לומדים לשמור עליהם
כמו שצריך. חיים בסופו של דבר, זה אותו הדבר הקטן שכולם עוברים
פעם אחת בלבד, אך האם יש משמעות להם?

-מוות-
סוף, שחור, לבן, אדום, ריקבון, ועוד. זהו הסוף הנורא מכל להרבה
מאוד אנשים בכמות גילאים נרחבה עד כמעט אין סוף. הצעירים חשים
אלמתים בגלל הנעורים, לרוב הם אלה ששוכחים את המוות, או רק לא
רוצים לחוש כאילו הוא ממש לידם. המבוגרים חשים חסרי אונים, רק
לפני חמש שנים כל העתיד היה לפניהם, ועכשיו הם אינם רחוקים
ביותר מפסיעה מעתיד בעל סיכויים הולכים וגוברים למחלות מרובות,
אין מילוט מפחד מצטבר. קשישים, כל אחד אומר משהו אחר, אך בסופו
של דבר, חלק מהקשישים נעשים בודדים כל-כך בחייהם, פגיעים בצורה
שאין עוד אנשים שיכולים להסתכל אליהם ישר בעיניים ולהציע להם
עזרה, המוות הוא הידיד האחרון שאולי נותר להם, אך לא בחיים.

-אמונה-
תקווה, לבן, ורוד, מה לא בעצם? אמונה זו הבדיחה האנושית כנגד
הפחד, מיתוך אמונה לעתיד טוב קמו הרבה מאוד דברים. הראשונים
והכי מוכרים, אל השמש, אל הירח, אלת הטבע, ו... אינני זוכר את
המיתולוגיה היוונית במלואה, אבל הבנתם לאן אני חותר. מיתוך
רצון אנושי לתת לדברים לא ידועים, לא מובנים, וחסרי צורה. שם,
זהות, צורה, ומעל לכל, עוצמה. אין עוצמה רבה יותר מעוצמת אדם
אשר מאמין במשהו שמעליו, כל עוד הוא מאמין שלמען זה הוא קם
בבוקר, שוטף פנים, מצחצח שיניים, אוכל ארוחת בוקר, מרים ת'נשק
ויוצא למחלמת מאה השנים רק בשביל שאיזשהו מלך אידיוט חדש ישב
על הכס ויקח מימנו מיסים לא צודקים. אמונה בסופו של דבר היא
מעין סוג של עיוורון. במיוחד עם האמונה שלנו טמונה במשהו שהוא
אינו אנחנו.

-היגיון-
"הכל יחסי". ניראה לי שזה כבר אומר את הכל, לא חושבים כך.?

אז מה עוד נותר לנו לבחור, חיים, מוות, אמונה, אמונה וחיים,
אמונה ומוות. היגיון אמור להיות שם איכנשהו באמצע, אך הוא יחסי
בלבד, אדם מאמין ניראה לא שפוי לאדם שנישען על החיים שלו, או
על המוות שלו עצמו. טוב... בסופו של דבר אין היגיון בהרבה מאוד
דברים, במיוחד בדת, אבל מי מקשיב לחכמים? ("עדיף שתשתוק ויחשבו
אותך למטומטם מאשר שתדבר ותוכיח זאת" -אלמונים מאיזו מאה
קדומה-). אז נסכם בכך: דת, המצאה גאונית (אני חייב להודות),
עוצמתית, אך מסוכנת במיוחד, דבילית, ועיוורת לחלוטין לתוצאות
הרבות שקרו ממעשיה משולחי הרסן. ואם פגעתי במישהו מאמין,
שיסתכל על מהלכים דתיים שנעשו בחצי המאה, מכל אחת משלושת הדתות
העיקריות ש'נלחמות' על השליטה בעולם, ותגידו לעצמכם מה באמת
קורה פה לעזאזל. אך כמובן, מי יכול לומר מי צודק, האדם הפתטי,
האדם העליון, האדם הנוכל? אסיים בדבר היחידי שבאמת בטוח, ואין
שום שמץ של ספק בכך: "אני חושב, משמע אני קיים" -דקארט-.