5-5-2003, 16:45
"אממ, טוב...אני לא באמת יודעת איפה להתחיל...זה גם די קשה את
מבינה? אני גם לא זוכרת הרבה....הרופאים אמרו שזה בגלל החבלות
והפסיכיאטר אמר שזה בגלל ההדחקה, אני כבר לא יודעת למי
להאמין...[מייבבת קלות]...אחמ, סליחה..זה קצת קשה כבר אמרתי...
אבל אני אשתדל... אז ככה... אני וכמה חברות נסענו למועדון
שאנחנו בד"כ הולכות אליו, את יודעת כולן מתגנדרות משקיעות
בעצמן...אולי נמצא איזה בן חמוד או שניים..כמו שאני מצאתי...
[בכי]... שנייה, תני לי רק לאסוף את עצמי...אוקיי, איפה הייתי?
אה כן...הגענו לשם כולנו כבר בסבבה מתות לרקוד לפרק מתחים,
נכנסנו פנימה התחלנו להשתגע ככה בלי גבולות...כל אחת מנענעת
כאילו אין מחר רקדנו כמו משוגעות כולנו...היה שבוע לחוץ בתיכון
לקראת הבגרויות והיינו צריכות את זה את מבינה? להתפרק
קצת...מתישהו לקראת השעה שתיים כבר התחלנו לשתות גם...רוקדות
ושיכורות כולנו, אני טיפה פחות והחברות טיפה יותר...תמיד הייתי
שקולה יותר מהן, לא ממש יודעת למה...וככה רקדנו, פלירטטנו פה
ושם עם כמה בנים חמודים, פיזרנו כמה טלפונים לדייטים פה
ושם...נהנינו ממש...ואז שני אלה הגיעו...אני אפילו לא יודעת את
השמות שלהם לעזאזל..הבניזונות האלה [הפסקה קצרה, אדווה משתלטת
על עצמה], יודעת מה? תמחקי אתזה....כמה בני-זונות שאני מכירה
הרבה יותר נחמדים משני אלה...והם מתחילים לרקוד סביבי מסריחים
מבירה ונראים מסטולים טיפה יותר מהרגיל...בטח היו על אקסטות או
משהו כזה..בהמות...ואני שיחקתי את המשחק קצת...את יודעת, קשה
להשגה...רציתי להיות עדינה כזו אבל שיבינו שאין להם מצב...גם
לא יפים במיוחד וגם עם נימוסים של ממוטה...זה כל מה שהייתי
צריכה ללילה הזה, שני ערסים טפשים...והם ממשיכים וממשיכים
מתודלקים מהזין של עצמם ואני רוקדת להם מול הפנים, מצחקקת
לעצמי משני החזירים החרמנים האלה....ופתאום אחד מהם תפס לי את
היד!....הרמתי את הברך למעלה והמניאק התקפל על הרצפה, צעק גם
כמה קללות בדרך...אחרי איזה שתי דקות סילקו אותו ואת החבר שלו
החוצה מהמועדון ואנחנו המשכנו לנו לרקוד ולהינות, קצת רעועות
מהמקרה אחרי הכל, אבל שכחנו ממנו די מהר...וככה רקדנו ורקדנו
והגיע השעה לצאת...ויצאנו החוצה...עכשיו אני גרה די קרוב
למועדון אז נפרדתי מהחברות, לא חשדתי לרגע...[בכי]...והלכתי
לבדי הביתה...הגעתי לאיזו סמטה, ומשם...משם..משם הכל נהיה
שחור...[אדווה פורצת בבכי, מתכרבלת בפינת החדר]...הבני זונות
האלה....הבני זונות האלה הרסו אותי!!!! הרסו אותי את מבינה?!
את מבינה מה זה להתעורר בצרחות כמעט כל לילה כל הפרצופים שלהם
מסתכלים עלי מלמעלה, עם הבעות של הנאה, כאילו הם רק עכשיו
גמרו?!....אמרו לי שהיכו אותי מאחור עם אבן...אני רק זוכרת
שנפלתי על הרצפה..ומשם ההכרה התערפלה לכמה דקות...אבל אז...אז
התעוררתי לסיוט נצחי...התעוררתי עירומה, כולי דם והבנזונה דוחף
אל הזין שלו לתוכי, התחלתי לצרוח והוא דפק לי בוקס
לפנים...הרגשתי את האף נשבר...צעקתי וצעקתי עד שהוא לקח את
הראש שלי ודחף את הזין שלו לתוך הפה שלי...כשהוא צועק שאם אני
מעיזה לנשוך לו את הקטן הוא כבר יטפל בי...מה כבר יכולתי
לעשות?!...התנתקתי מזה....פשוט ריחפתי החוצה מהגוף...שני בנים
אונסים את אדווה מלמד בסמטה חשוכה ואני צופה בזה מבחוץ, זה
פשוט לא קורה...ואז הקאתי, זה העיר אותי...או כמה שזה העיר
אותי...בעיקר כי זה עצבן אותו, ואז היד שוב עפה, למרות שכאב
כבר לא שינה הרבה....מעבר לזה אני לא זוכרת הרבה חוץ משני אלה
ותנועת הבוכנה היציבה שלהם...לצעוק כבר הפסקתי מרוב יאוש, רק
ניתקתי את עצמי מהגוף, כמעט נפלתי לתרדמה אם הם לא היו מרביצים
לי כל הזמן....בסוף הם גמרו, כל אחד בתורו....בפה, בתחת, בתוך
הכוס שלי!!!...כל אחד בתורו...ועזבו אותי שם,
התעלפתי....והתעוררתי בבית החולים....הבני זונות
האלה!!!!!....הבני זונ...[נשברת ופורצת בבכי, מכה על רצפת החדר
באגרופיה]"
מתוך פרוטוקל הראיון הפסיכולוגי שנערך עם אדווה מלמד, שנפלה
קורבן לאונס ע"י דביר אלוני וחברו אבי פיטמן, בסמטה מאחורי
מועדון "המוסד" ברחוב קיבוץ גלויות 49 בת"א
אפילוג:
דביר ואבי נשפטו כל אחד ל8 שנות מאסר בפועל לאחר שהורשעו, ואף
לא הביעו חרטה, באונס אדווה מלמד. דביר, בן למשפחה אמידה
מאיזור השרון, נודה ממשפחתו ונושל מירושתו עקב המקרה. הוא
הצליח לשרוד חצי שנה באגף לנוער עבריין בכלא השרון, לפני שנרצח
על רקע הפשע אותו ביצע. הרוצח מעולם לא נתפס אך עפ"י דו"ח
הפתולוג נמצאו בגופו של דביר חבלות חמורות באיזור הפנים
והמפשעה, וכמו כן פצעים ודימומים רקטאליים חמורים...
אבי לעומת חברו שמר על פרופיל נמוך ככל האפשר והתחבר עם האנשים
הנכונים בכלא, כיום הוא אדם חופשי לאחר שריצה חצי מתקופת מאסרו
ושוחרר על התנהגות טובה, אך לאחר רק כחצי שנה ממועד שיחרורו
הוגשה נגדו עוד תלונה מנאנסת, שממנה הצליח להיחלץ בזכות סעיפים
טכניים. משם והלאה צבר פיטמן כשמונה תלונות מצטברות על אונס
והטרדות מיניות ברחבי איזור השרון במשך 8 חודשים וזכה לכינוי
"אנס הסלע", בגלל מנהגו להמם קודם את קורבנותיו במכה לאחורי
הראש בעזרת אבן גדולה. לאחר כשנה ממועד שיחרורו נתפס ע"י
המשטרה במבצע חיפוש מרשים בגודלו, לאחר שאחת מהמתלוננות
נפטרה מפצעיה בבית החולים, והוא הפך לחשוד ברצח. בראיונות
נרחבים לטלוויזיה אמר שאינו מצטער על מעשיו, ואף הודה בכולם.
ציטוטו המובחר ביותר היה: "בפעם הראשונה פחדתי, הבטחתי לעצמי
שזהו, אין יותר...אבל כשיוצאים החוצה, מבינים שזהו, הצלחת,
התחמקת מזה! להרגשה הזו לא היתה תחרות משום סם, הייתי חייב עוד
ממנה...." אבי מרצה כרגע מאסר עולם כעונש מצטבר על כל פשעיו,
שבכולם הורשע.
אדווה הועברה לאחר הימצאה לבית החולים וולפסון, ועפ"י דו"ח
הרופא התורן באותה השעה סבלה מחבלות חמורות בכל גופה, טראומה
פיזית קשה באיזור הגולגולת האחורי, עקרות כתוצאה מחבלות חמורות
באיזור השחלות והנרתיק, וכמו כן סימנים לשפיכה גברית בפי
הטבעת, הנרתיק, וחלל הפה. היא נאלצה לעבור סדרת ניתוחים
פלסטיים, כמו גם הפלה, על מנת לשקם את גופה למה שהיה, ואכן
הצליחה בסדרת ניתוחים זו ושבה להיות הנערה היפה שהיתה לפני
המקרה, אך נפשה צולקה לעד, היא הועברה לאישפוז בבית החולים
לחולי נפש בפאתי העיר נס ציונה, ושם אושפזה למשך כשנתיים וחצי
עד ששוחררה לאחר שנקבע שהיא כשירה נפשית ופיזית לשוב לחייה
הנורמליים. כיום, אדווה היא אם מסורה לילד מאומץ, ונשואה באושר
מזה 3 שנים. היא עדיין שומרת קשר עם משפחות האנסים, מתוך הוקרה
על כך שעמדו לצידה והוקיעו את בניהם על המעשה...
אוטוביוגרפי? |
