"לא לפחד"... המילים גדולות ומוגדשות בעמוד הראשון במחברת.
כתובות באותה עוצמה כמו שהן נאמרו. אני, כמו ילדה טובה, רשמתי
כל מילה ומילה, לבל לפספס משהו מכללי ההתנהגות במעבדה. הכללים
הוכתבו בקול איטי, מודגש, החודר עמוק להכרה... "לא לפחד"...
מצחיק שדווקא כל השנה, מה שעשיתי היה רק לפחד.

אט-אט, אי ההבנה הפכה לתודעה חדשה. הפחד הפך להערצה. הערצה
חזקה ועמוקה. הערצה שקטה שמלווה את צעדיו מהקומה למעלה...
מנתחת כל תנועה.
הערצה שיודעת כי איננו מושלם, ולכן מעריצה.