29-4-2003 , 22:12
"אני זוכר שקראנו לה הבלונדה, לפוסטמה הקטנה...זהו, הבלונדה.
אני ואבי היינו במועדון ההוא בדרום העיר, מה השם שלו
קיבינימט....לא משנה. קיצר אנחנו שם רוקדים כבר איזה שעה וחם
בפנים וכל המקום כוסיות, אבל מה כוסיות- כוסיות אש!!! אין
כונפה אחת לקילומטרים, כל אחת עם הבגדים המינימליסטיים והשדיים
בחוץ, השתגענו שם למטה במכנסיים אני אומר לך, אבל אז, ראינו
אותה. בלונדינית משגעת שם באמצע הרחבה, עיניים כחולות גזרה של
מירי בוהדנה ואנג'לינה ג'ולי ביחד ובגדים שממש אבל ממש לא
השאירו מקום לדמיון....עכשיו אני ואבי כבר אחרי שתיים-שלוש
בירות ואיזו אקסטה אחת, והראש בעננים...מתקרבים אליה ככה, 'תה
יודע לנסות את המזל, אבי בחוד ואני מאסף. כל אחד בא רוקד נותן
ת'שורת התחלה שלו [שאיפה מהסיגרייה]...ומקווה לצאת עם חיוך על
הפנים בסוף הלילה, אבל היא הפוסטמה הקטנה שחקה אותה קשה להשגה,
מנענעת את התחת הקטן והמדהים שלה בג'ינס הנמוך הזה כאילו
בכוונה לומר לי שאין לי מצב להיכנס לה לתחתונים הלילה. בהתחלה
שיחקתי את המשחק, ג'נטלמן כזה, ושעה אני רודף אחריה...קונה לה
בריזרים רוקד-מחייך-מתחנף...והיא? כלום!...אני ואבי כבר
מתחילים להתעצבן ככה כל אחד בסרטים שלו...בסוף נמאס לי קצת כל
האלכוהול והאקסטה סובבו לי ת'שכל תפסתי לה ביד וניסיתי להדביק
לה נשיקה...הדבר הבא שאני זוכר זה אותי על הרצפה מתפתל מכאבים
אחרי שהיא הניפה ברך מלאה ג'ינס לתוך הביצים שלי, נראה לי
שאפילו התעלפתי לכמה דקות, אבל אז...אז החלטתי כבר מה לעשות עם
הקטנה החוצפנית הזו....ללמד אותה לקח! [שאיפה מהסיגריה, דביר
משעין ראשו לאחור]...כמובן שסילקו את שנינו, אותי ואת אבי,
מהמועדון באותה שנייה, אבל לא הלכנו הביתה, ממש ממש
לא....נשארנו שם מסטולים סוף ועצבניים רצח על הפוסטמה הקטנה
הזו, תכננו תכנית...הכל לפרטי פרטים מה-למה-מי-מתי-איך...הכל
באטרף של הרגע בשיא המהירות...בלי לחשוב, רק האקסטות דיברו,
וכשהרגשנו שההשפעה עוברת, לקחנו עוד אחת! והזכרנו לעצמינו את
ההשפלה והתסכול, שרק גברו וגברו וגברו....מהנקודה ההיא אני לא
באמת זוכר הרבה, נראה לי שהלכנו מכות קצת, אולי אפילו פוצצנו
איזו מראה של מכונית אחת או שתיים ובעיקר הסתובבנו...עד הבוקר.
בבוקר היא יצאה החוצה...בבוקר אני מתכוון חמש-שש וחצי כן? עוד
אין ממש אנשים וזה...ואנחנו גם ככה באיזור התעשייה...נטוש
פה...וכולם יוצאים וזה...והיא. היא הכלבה הקטנה יוצאת לבד!
כאילו כלום..לא יכולנו לבקש מתנה יותר גדולה מזו 'תה מבין? ישר
לידיים!!! עקבנו אחריה, הכל מתוכנן....והטיפשה אפילו הלכה
לכיוון שרצינו! ישר לאותה סמטת-אימונים שהתאמנו עליה כל
הלילה....כן כן אפילו על כל התנוחות שנכריח אותה לבצע, אבל אני
סוטה שנייה מהנושא [שאיפה]...אוקצור זה אני ואבי שנינו על איזה
חמש כדורים כל אחד....ומלאי אלכוהול בדם, תדלקנו כל
הלילה...עוקבים אחרי הבלונדה הכוסית-על הזו....והיא הטמבלה
נכנסת ישר לסמטה...בלי לבזבז הרבה זמן אבי רץ אחריה בשקט
והנחית עליה את האבן על הראש....ברור שהיא מיד נפלה לרצפה כן?
משם אני בבלק-אאוט גמור...רק קטעים צפים מפה ומשם...היא
עירומה, צועקת....אבי מנחית עליה עוד מכה שתשתוק, דוחף לה את
הזין לפה....היא מקיאה...אחרי זה התעלפתי אני חושב...ואז הגיע
תורי, אני חושב שמרוב עצבים פשוט פוצצתי לה את הפנים יותר מדי
כי אחרי כמה זמן היא הפסיקה לצעוק...ואז התעלפתי שוב עם הזין
שלי בתחת שלה...אני אפילו לא יודע כמה זמן עבר כי כבר היה אור
כשהתחלנו...אבל נראה לי שעזבנו אותה אחרי איזה שעה אולי? ממש
לא יודע....גם לא מעניין אותי לדעת, אפילו את השם של הפוסטמה
אני לא יודע..חה! איזה קטע....הזיון הכי טוב שהיה לי בחיים
ואני אפילו לא יודע איך קוראים לזונה...שמע, אם היית תופפס
אותי לפני חודשיים כנראה שעוד הייתי מצטער על זה....מתחרט אתה
יודע, אבל 'תה יודע מה? הגיע לה לכלבה...הזיון הכי טוב שהיה לי
[שאיפה מהסיגריה, דביר מפריח טבעות לאויר, נראה מרוצה
מעצמו]..."
מתוך פרוטוקול הראיון הפסיכולוגי שנערך עם האסיר דביר אלוני
בתאריך ה29 לאפריל 2003, שלושה חודשים לאחר שנתפס, הודה ונשפט
יחד עם חברו, אבי פיטמן, על אונס הבחורה אדווה מלמד בסמטה
מאחורי מועדון "המוסד" ברחוב קיבוץ גלויות 49, ת"א.
המשך יבוא... |
