ביום שאחרי המלחמה הורדתי את הזקן.
זקן קשה וצפוף של 35 יום. לא היה זמן אפילו להוריד קצת מהצוואר
שלא יגרד.
הוא אכל לי את הפרצוף שחור, קשה ומתולתל.
הורדתי אותו עם המכונה של הראש כשחזרתי הביתה.
לאט, בגושים הוא ירד על ניירות העיתון של סוף השבוע מכסים את
הדמויות, השמות, הכותרת האדומה.
אחרי זה נתתי לאבא שלי להוריד קצת בעורף, כי פשוט רק עליו אני
סומך.
הוא מוריד מאחורה את השיער כשאני מסתכל שוב בראי. אחרי זה
מרחתי קצת קצף, מגלח את הזיפים הקטנים שנשארו עם סכין, דבר
ששנוא עלי כי הוא משאיר אותי עירום וחלק.
רואים ככה את כל השערות שאני תמיד  מנסה להסתיר- באף, ליד
העיניים, בחיבור בין העורף והצוואר, בחיבור בין הצוואר לחזה.
אבל אני חייב להתנקות.
לקווצות שכווצו בנייר העיתון יש ריח של שמן לנשק, גריז, דם.
ביום שאחרי המלחמה הלכתי להתקלח, מסתבן לאט לאט בכל הנקבים,
החרכים הקטנים שקני M-16 ארוך מוצאים מתוכם לירות צרור עיוור
ללילה חשוך.
חפפתי.
אין הרבה מה לחפוף אבל אמרתי שאם כבר אז כבר.
יצאתי, התנגבתי ושמתי ברמודה וגופייה.
ביום שאחרי המלחמה שיחקתי קצת NBA 2000  במחשב.
יצרתי במשחק שחקן שנראה כמוני אבל קצת יותר שרירי, קצת יותר
יפה וקצת יותר טוב בכדורסל.
שיחקתי שעה בערך עד שנמאס.
ביום שאחרי המלחמה הלכתי לישון צהרים במיטה אמיתית.
ישנתי כל אחר-הצוהריים והתעוררתי מזיע בשמונה בערב בערך.
ירדתי לאכול משהו.
הכנתי ארבעה סנדוויצ'ים כפולים כמו שאני אוהב.
שלושה מלוחים, כל אחד עם ממרח אחר ואחד מתוק לקינוח עם חמאה
ונוטלה. צריך לדאוג לבריאות בעיקר ביום שאחרי המלחמה.
ישבתי עם הסנדוויצ'ים וכוס קולה גדולה על השולחן, בוהה בפינת
הישיבה ובחלונות הלבנים, לועס בשקט ומנסה להתרכז בתנודות
הוילון.
כשגמרתי לאכול עליתי למעלה, שוב התלבשתי- לא חגיגי מדי, לקחתי
את המפתחות וירדתי למטה.
נכנסתי לג'אסטי הלבנה ונסעתי ולכיוון חיפה.
נוסע לאט, מביט באורות שחולפים לאיטם בכביש.
מנסה לשמוע רדיו אבל יש הפרעות קליטה. לא הצלחתי למצוא תחנה אז
כיביתי.
כשהגעתי לצ'ק פוסט (אין טעם לתאר את הדרך לשם ) היה
אדום.ברמזור.
הבטתי על עמוד החשמל הגבוה שהציבו ליד מרכז הקניות הקטן ועל
הכדורים הכתומים הגדולים שנמצאים עליו.
ירוק.נסעתי.
אחרי הסיבוב התחלתי להאיץ , עצמתי עיניים שומע את המנוע צורח
ואני צורח איתו, מגביר עוד את הלחיצה על הדוושה וצורח, שומע
חריקות מצד ימין  (כנראה הלכה הצירייה - זה תמיד קורה
בסובארו), צורח ורואה את כולם שרופים בנגמ"ש, את כולם שוכבים
קטועי איברים סביב הפגז שנפל על האוהל, צורח...
ביום שאחרי המלחמה אני הפסדתי.