עייפה בכדי להשתמש בחיוך שאינו שלי. עייפה מהניכור שמוסיף לקדם
את פניי בבואו, מחשבות אובדות בצל הציפייה.
תשושה בשל להמשיך ולטייח את חטאי נפשי, מותשת מנסיונות מרושלים
לכסות פצע מדמם בפלסתר. תנוחה בקיפאון מוחלט.
כואבת את ריחוק זרועותיו המלטפות של העבר, כואבת את הצד הריק
שבקצה השני של המיטה. עיניים בהרהורי עצבות על סף בכי.
אוחזת את עצמי בקצה חוט דקיק שלא אתפרק, נשארת להתמודד עם שק
שיברון לב. ידיים בולמות בחולשה את הרצפה.
מתגעגעת לזרימה בשיחה אותנטית, נוסטלגיה להתפלסף עליה בצער
וביגון על דף נייר. שפתיים משותקות בחוסר תזוזה.
נרתעת מהקרב ובא, הרהורי חרדה מפוזרים בתוכי מכף רגל ועד ראש.
קמטי מצח נעים כברקים ורעמים, מאבדת תחושה בכל כולי.
נשארת המומה בפני מסך הקולנוע של החיים, שוכבת מבולבלת צופה
בעלילה ונזכרת שהחיים הם לא שינה מתוקה.
נכנסת אל תוך חדר דומם פושטת בגדים ומתמוטטת בקצה המיטה, לפחות
עד הבוקר הבא.