חיזור,
כמו כל משחק, מכור.
כך היה גם הבחור,
אובססי, כאחוז דיבוק,
באהבתו אליה.

הוא באמת אהב אותה,
אבל "כן" לא היה לשקר במידה
והיה נשאל כי כל אשר היה הוא מייחל זה לדעת אותה.
הוא הרעיף עלייה מתנות, כפרחים וסוכריות,
בתוספת מילות אהבה מתוקות.
משלבסוף הכניע אותה,
קרב אליה עדינות בכדי לא להפחיד אותה.
ליטף פניה, ונשק לה עדינות,
כשהטעם לעוד עדיין לא תם,
נשק לה שוב נמרצות.
כשהוא מפלס דרכו בעדינות לאוזנה,
משהוא לוחש עוד מילת אהבה,
נשך את תנוכה נשיכה קלה בעוד הוא חודר לתוכה.
תחילה הוא נע באיטיות, ואז במהירות ואז שוב באיטיות,
בידו בו בזמן חוקר עולמות,
עובר הוא על כל השקעים והתלוליות,
על כל העמקים והגבעות.

בעוד הוא צובר מהירות,
מתנשף הוא בכבדות,
לפתע דם, לא היה זה בתוליה,
אלא דמו שלו,
הנה שוב נמצא עוד אחד ערוף ראש.
עוד מחזר שנגדע והיא בפעם הנוספת זו ששבעה.