דינה צוקר / שבה לתחייה |
בשלשלאות המשוננות
של אהבתך.
חבולה,
מקוצי ורד הבר השחור
של שנאתך.
מדמת, מקוננת, זועקת,
לך לך מעליי.
אני חסרת תחושה,
מכה, שורטת, מקללת,
אני חשה כאב,
שבתי לתחייה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|