עצמי עצמי / לטבול רוחי |
והכנרת זוהרת אור זהב
שלא מהעולם,
אדמה ברוחי את אורו
עולה מתוכה
מציפה.
עצרתי במורדות
אביט
לפני שהשמש האדומה תעלם
מאחורי הרי הגליל,
שם פזורות עקבותיו
מהדהד קולו
לנצח
מבקשת רוחי לטבול באור
באורו
להתמזג
לימוג
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|