שמה בישראל לאה...
בערך מטר וששים וחמישה סנטימטרים של יופי נצור, מבט מאופק
בעיניים החומות הגדולות, חזה עגלגל וזקור, ירכיים מעוצבות
למרות סלידתה מחדרי כושר ופעילות ספיניניג המוניות.
פגשתי אותה לראשונה במסיבה. היא הוצגה בפני כחברה של חברה של
חברה טובה שלי, ומיד קפצו לי פלאשבקים של אלכס חולה אהבה
לראש...

בו במקום ידעתי כי אני רוצה אותה, פרט להופעתה המרשימה היא
היתה בת שיחה יוצאת מן הכלל, ובשבילי זה היה מספיק. לדאבוני
היא היתה כלואה במערכת יחסית עם איזה בחור אחר שלא הופיע באותו
ערב לצידה, ומיד השתמשתי בספק תירוץ ספק סיבה הזה בשביל לסווג
אותה כ"ידידה שלא יהיה איתה קשר רומנטי וכל שנותר הוא לעשות
ביד על הזכרונות של החזה שלה בשירותים."
כן, אני מאלו לנוטים לסווג אנשים מהר יחסית, תכונה שנמצאת
בעוכרי אבל בוערת במוחם של רבים אחרים כמוני.
לאחר מספר מפגשים נוספים במסגרות שונות ואחרות אך באותה תבנית
של אלכס חולה אהבה, הבנתי כי אני ממש רוצה להפסיק לחשוב עליה
רק בשירותים, הגיע הזמן לעשות משהו בנידון.
ניצלתי לתועלתי את החברה של החברה הטובה שלי בשביל לברר אם
חברה שלה פנויה לקשר, או מפגש או דייט או מה שלא יהיה איתי.
התשובה השלילית לא איחרה לבוא, למעשה היא השיבה מיד כי לאה
עדיין עם החבר הזה שלה.

עברו חודשים ופסקתי לחשוב עליה בכלל, אולם יום אחד, החברה
הטובה שלי, סיפרה לי כי חברה שלה אמרה לה שלאה נפרדה זה עתה
מהחבר הזה שלה, ושאני צריך לתקוף את היעד המבוצר כל עוד הוא
פרוץ. כמו לוחם מיומן זימנתי את מספר הטלפון שלה והפגישה
המיוחלת לא אחרה לבוא...

לאה היתה התגשמות כל חלומותי אותו ערב...
בילינו את הערב בבית קפה שקט שהיכרתי, ושם נוכחתי לדעת כי
הבחורה לא רק כוחה ביופייה אלה גם בראשה השנון, החכם
והאינטיליגנטי. שופעת הומור היא היתה, תכונה שאני מעריך כפליים
אצל בחורה, זה נדיר בערך כמו גבר רגיש ומבין שהוא לא הומו.
בערוב היום הסעתי את לאה לביתה ובצעד ג'נטלמני אופייני נשקתי
לידה ושיחררתי אותה לישון. כל הנסיעה לביתי התכתבתי איתה
בהודעות SMS והרגשתי כמו ילד קטן שקיבל צעצוע חדש, עוד תכונה
טיפוסית לגברים.
הדייט השני גם הוא היה קסום, אבל כמו עצם בגרון ישבה בראשי
התחושה שמשהו באותו ערב לא התנהל כצפוי...
בילינו את הערב בפאב נחמד בזיכרון יעקב הציורית ונסיעה סתמית
לחיפה וחזרה. כל הדרך פיטפטנו וצחקנו וכשהגענו לביתה באישון
לילה נשקתי לשפתיה וזו נעתרה לחיזורי ונשקה לי. הנשיקה היתה
קרירה ולא חושנית. טוב, אחרי הכל זו הנשיקה הראשונה שלנו ואי
אפשר לצפות שננהג באופן מושלם. אבל משהו בהחלט הציק לי...
הקרירות.

שבועות חלפו ולאה ואני התקרבנו... שיחות ארוכות בטלפון ומפגשים
משמחים אולם הקרירות היתה כאבן ריחיים על צוורי. הרגשתי שזו
תכונה שיהיה לי קשה להתרגל אליה, ובמיוחד נוכח העובדה כי עדיין
לא התננו אהבים למרות מפגשינו התכופים והארוכים.
איפה טעיתי שאל המוח שלי את הפין המשועמם... הרי יש לבחורה
הכל. שנינות, הומור, אינטילגנציה ואפילו יצאה זה מכבר מקשר
ארוך, והתוודתה בפני כי אין הוא מוסיף להטריד את מנוחתה עוד.
כנראה שזהו אופייה וכך היא מתנהגת עם כולם. לא ייתכן, הפציר
הפין במוחי, שהרי מאפייני האופי שלה מעידים כי הבחורה "מבינה
עיניין" ואין סיבה כי נושא זה יעלה כלל וכלל, חייבת להיות סיבה
אחרת.
ככל שניסיתי לרחרח מסביב הבנתי יותר ויותר כי אין מוחי טועה
בהנחתו, הבחורה קרה מטבעה וכך נועדו הדברים לקרות.
שוב נפלתי קורבן למערכת יחסית "כמעט מושלמת", אך אליה וקוץ
בה...
השיא הגיע לשלב בו מצאתי את עצמי עימה בחוף ים מבודד באישון
לילה כשבמוחי מחשבות כיבוש ויצרי געשו. אולם כשהתחלנו להתמזמז
וידי שוטטה לה בין חמוקיה, עצרה לאה את משחקי הלשון וצווחה
"אהה, ציצי." מיד ידעתי שכאן עובר הגבול.

מסקנה: אין להסתכל על הקנקן אלא במה שבתוכו, ואם מה שבתוכו
נראה לך טוב, אז קודם תטעם, אם זה טעים אז תשתה הכל, אם לא
הקאת תזמין עוד שתיים מזה לאח"כ...