דני דורי / מים מתוקים |
אבן מנתרת,
מביטה אל הכחול,
והפנים המשתקפות
אינן שלה,
כמו משוררות שיר ישן
טוות חוטיהן,
אט אט, לכדי רשת,
ונזכרת,
במחנק,
בכמיהה הלוכדת את זרעי הפריחה
יבשים מכדי לחוש את מגעו המלטף של טל הנעורים המרנין
והיא, מבעד הרשת הנטווית סביבה
מרכינה ראשה אל המעיין
ושוטפת פניה במים המתוקים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|