הוא היה לי אח אבל זה רק בשנים הראשונות, אחר כך התנהג כשכן
ובסוף כנדבן המבקש תרומה לעמותה רשומה.
תמיד נתתי לו כמה שביקש, גם כשלא היה ידעתי לגשת לבנק ולשבור
קופת חיסכון, שיהיה לו מה ללבוש, מה לאכול ואיך לממן את
הלימודים או סתם להזמין בחורות לדרינקים.

פעם היתה תקופה שלא הגיע, שבועיים הסתובבתי עם כאבי בטן
מטורפים וקוצר נשימה, לא ידעתי איפה קופת החולים שלי, למה אני
מרגישה לא טוב,למה זה מגיע לי.
אנשים כיוונו אותי למרפאה, הפקידה ראתה שהמצב לא טוב והד''ר
נתנה לי מרשם לא ברור.

קיץ,חם, אין אוויר לנשום. מיליון זקנים ממתינים לתורם בבית
המרקחת ואני כמעט בוכה, אישה שלא זיהתי סיפרה לי שהנדבן שהיה
פעם אחי נעלם, חברה שלו אמרה שלקח את הרגלים והשאיר ילדים בכל
עיר בה ביקר. המידע הזה השאיר אותי המומה עם זץ לפנים, בטח קרה
לו משהו וכשיגמר לו הפס של הכח אני אמות.