"אני רוצה להגיד כמה מילים על אמא שלי."

ככה התחלת. והמשכת.
סיפרת קצת עליה. נצצו לי הדמעות בעיניים.

אחרי שכל המחיאות כפיים, שהגיעו לך, בגלל שאת כזה בן אדם מדהים
וחזק, ובגלל זה שעמדת מול כל המשפחות ודיברת ככה, נגמרו, סתיו
לחשה לי "תראי. קרן בוכה"

וקרן באמת בכתה. היא בדיוק מחתה את הדמעות. נראה לי שגם מעיין
בכתה.

שתי דקות אחרי זה, ראיתי אותך צוחקת עם אורן. ושמחתי בשבילך.

כי, באמת מגיע לך.
מגיע לך הכל.
מגיע לך לחייך.
מגיע לך לשמוח.
מגיע לך לגעת בכוכב הכי רחוק.
מגיע לך הכל.

את בן אדם כל כך מדהים.
ואני מעריכה אותך בגלל זה.
אני בוכה.
כי אני מאמינה, שבמקומך, לא הייתי שורדת המון.

אמא שלי היא אחד מכמה מהדברים הבודדים שמושכים אותי קדימה.

מגיע לך לגעת בכוכב הכי רחוק.
מגיע לך הכל.

אני אוהבת אותך.
ואני תמיד כאן בשבילך.

"בשמלה אדומה ושתי צמות
ילדה קטנה, יחידה ותמה
עמדה ושאלה - למה?
וכל התותחים וכל החילים
וכל הגדולים וכל החכמים
עמדו חורי פנים ולא מצאו תשובה."