בגן החיות של ארץ ישראל היו המון חיות לא מעניינות, הקרנף
לדוגמא, לא זז כל היום ורק איזה פעם בשנה הוא היה מזיין את
הקרנפה אבל אז לא נעים להסתכל. בכל גן החיות היהנ רק כלוב אחד
מעניין, הכלוב של הקופים.
בכלוב הזה עברו כבר הרבה קופים, באו והלכו, בדרך כלל לעולם
הבא. אבל רק שניים נשארו, שני קופים חכמים, נבונים
ואינטיליגנטיים, אבל בעיקר טיפשים לא קטנים. פשוט דפוקים
בשכל.
הם אכלו מאותם כלים, ישנו וחיו באותו תא של חמש מטר על שבע
מטר, וחלקו את חייהם אחד עם השני כל הזמן. ולכן, כדי להנעים את
זמנם וכדי לשפר את איכות החיים שלהם הם השתדלו, כמו קופים
אינטיליגנטיים, להלחם אחד בשני יום ולילה, חוץ מלהילחם הם גם
צעקו וקיללו אחד את השני, הם נשכו וירקו ודפקו מכות אחד לשני
עשרים וארבע שעות ביממה. קופים, לכו תבינו.
הקוף הראשון אמר כל הזמן, זאת אומרת כל הזמן שהוא לא הרביץ או
חטף מכות, שהוא צודק כי הוא היה בתא הזה ראשון, עוד מאז שקראו
לגן החיות גן החיות התנכ"י. והקוף השני אמר, כשלא היו מכות,
שדווקא הוא צודק, כי הוא תפס את התא וחוץ מזה אם הוא גר בתא,
אז זכותו להיות איפה שהוא רוצה ולאכול מה שהוא רוצה. כמובן
ששניהם צדקו. זה היה תחביב של שני הקופים. להיות צודקים.
ולהרביץ.
כשהתחיל לשעמם לשניים לריב הם חיפשו נושאים חדשים להיות צודקים
בהם וסיבות חדשות להלחם בשבילן. קוף אחד בנה ערמת אדמה מפוארת
בפינה הכי דפוקה בתא והחליט שזוהי הערימה שלו ואסור לקוף השני
להתקרב אליה. אז הקוף השני הקים במאמץ ערמת אדמה מעל הערמה
הראשונה והחליט שמעכשיו רק לו תהיה גישה חופשית אל הערמה. ושני
הקופים שמחו מאד על ההזדמנות החדשה לסכסוך, כי כבר נמאס להם
לריב מי יאכל את העכביש שהם מצאו בשבוע שעבר, ואף אחד מהם לא
רצה לנצח בויכוח על העכביש.
אנשים מכל העולם היו באים לגן החיות של ארץ ישראל רק כדי לראות
את הפלא הזה ולצחוק על הקופים שלא הפסיקו לריב לרגע, לא עזר
כלום, גם כשזרקו להם בוטנים וסיגריות לכלוב ואפילו כשעשו להם
חיקויים גרועים של זאב רווח ויהורם גאון הם לא שמו לב ופשוט
המשיכו בויכוח סבלני תרבותי ואלים. האנשים היו מסתכלים על
הקופים משועשעים ולא מבינים.
הם לא ידעו שהקופים היו צודקים.
ומדי פעם מישהו הסתכל על הקופים במבט קצת שונה ועברה לו בראש
איזו מחשבה על סמליות ומשל, אבל אז בדיוק לפני שהוא הספיק
להתמקד בה הקרנף התחיל לזיין את הקרנפה ולא היה לו נעים להסתכל
אז הוא התקרב קצת לכלוב של הקרנפים, כדי לראות יותר טוב.
הקופים נלחמו כבר יותר מחמשים שנה ולא עצרו לחשוב אף פעם על מה
הם רוצים להשיג בזה, ובצדק, לא היה מה להשיג. לא היה להם איך
לחלק את התא בינהם כי זה היה תא קטן. והם לא יכלו לגרש אחד את
השני כי התא היה סגור ושניהם היו תקועים באותו גן חיות. אפילו
ים לא היה להם בתא ככה שהם לא יכלו לזרוק אחד את השני לים.
בגלל שהם לא הצליחו להשיג כלום הם לא התמקדו בהישגים אלא
במלחמות.
ומה קרה להם בהמשך, אתם שואלים. אני יכול רק להניח שהם חיו
באושר ועושר, בצער רב וביגון קודר עד עצם היום הזה. כי בסך הכל
הם די אוהבים אחד את השני. והם די אוהבים להרביץ ולחטוף מכות.
כי אחרת, איזה קוף ימשיך לעשות את אותו דבר יותר מחמישים שנה
אם הוא לא אוהב לעשות אותו, אפילו קצת.