אני יושב לי בגינה
שומע קולות שמחה-רינה
מבתי שכנים, מרחובות סמוכים
זהו לילה קייצי

כמו חולם לי בהקיץ
אני חש בניחוחות סמויים
מפריחתו של נר הלילה, בר החלוף
מענג הוא לי, כמו מסרט הוא שלוף

זהו ליל קייצי
ואני יושב בגינה ונח
כמו שהחום הופכי נאלח
ויודע שאני קיים עוד למשמע הצרצרים

ואז הופך החלום לסיוט מתמשך-
קולות הצרצרים הופכים לקולות טקטוק השעון
והריחות של נר-הלילה הופכים לסם משכר
והחום מייסר גופי המושפל, הלא מחשל  

וקולות הילדים מהבתים הסמוכים
ראו והופכים הם ללעג
למר הגורל הצפוי לאדם
שכן שלאחר כל קיץ בא החורף
וכן לאדם יבוא סופו