ברגע של כאב ואי הבנה, אמרתי לך שאני אוהבת אותך, ואתה המשכת
והסתכלת לך בעניינך, לא הגבת ולא אמרת כלום בחזרה...
כבר מאותו הבוקר הרגשתי ממש רע, התעלמת ממני ללא שום סיבה,
חשבתי שאולי זאת סתם עוד אי הבנה, אבל לקראת סוף היום הרגשתי
את אותה דקירה...
את הלב שלי שברת לא פעם ולא פעמיים, ואני פשוט לא ויתרתי
וסלחתי כל יומיים... ועכשיו לא נותר בי דבר מלבד אותה הדמעה,
שעל הלחי שלי זלגה...זלגה וזלגה, ובדרך את העור שרפה, כמו טיפת
אש ללמטה התגלגלה....
העיניים אדומות, הלב שבור אך מנסה לשכוח, ואומר ממחר אני שוב
לא מוותר! אבל אותם הבטחות ואותן הדמעות, בסופו של דבר כמו מים
נשפכות... ולא נותר לעשות דבר, כי לשכוח אותך כבר ניסיתי,
לברוח ממך כבר רציתי, אבל אתה תמיד תחזור. החיוך והסליחה שלך,
שתבקש עוד הזדמנות, ועוד סליחה...
זה כמו בסרטים, טלנובלה אחת גדולה, ולא משנה כמה דיברתי איתך,
אתה שוב פגעת עם אותה מילה...ואמרת: "זה לא יקרה, זה לא ילך,
אני ואת באמצע דרך לא נפגש, שתי עולמות רחוקים, אף פעם לא יהיו
קרובים, לא משנה כמה נאהב, האהבה הזאת היא לשווא".
סתם משהו ברגע של כאב... ואי הבנה בעיקרון לתסריט של מישו,
אבל תגיבו, יאללההההה... |