הטלפון מצלצל והמאוורר מקרטע. רוני יושב על כיסא קש קלוע, מולו
פלג נחל ירקרק, מעליו עלים נושרים באיטיות. הוא מדליק עוד
"נלסון", מהרהר בעוד אישה שעלולה להיות בצד השני של הקו. הוא
חורק שיניים, וכשכבר נשבר ומרים את השפופרת הוא שומע צליל
ניתוק. הזין שלו נעמד כמעט בכעס, והוא דווקא שמח. הסבל נותן
למצפון שלו הזדמנות להתנקות. מידי פעם נשמע מנוע מכונית בכביש
המרוחק, ויחד עם צלילי הרוח ורחשי הריקבון העולים מן הבית,
לאוזניו של רוני מתנגנים החיים עצמם. כמה אהב הרמוניות
ומלודיות. מבאך ובטהובן עד קולטריין וסוני רולינס. אבל תמיד
החיים עצמם סיפקו לו צלילים טהורים, בסיסיים. תמיד אהב להאזין
לרחשים מקריים, למקצב של מפל מים, לסולו של ברז מטפטף, לבלדה
של מנוע מטרטר.
השמיים החלו מתקדרים, וקילוח דק של עשן החל מיתמר מעברו השני
של הנחל. זה היה סימן שרוקו מכין ארוחה, ומן הסתם הוא מוזמן.
היו זמנים בהם רוני ורוקו עשו הכול יחד, אבל זה נפסק מזמן.
אולי בגלל שרוקו הזדקן, אולי בגלל שרוני החל לפתח דיכאון בנוסף
לסימפטומים מתקדמים של מאניה-דפרסיה. יכול להיות שזה רק בגלל
שהליגה כבר לא מה שהיה פעם, ואין סיבה לשבת ולהאזין לרדיו הישן
של רוקו. יכול להיות שזה רק בגלל שאין להם בטריות.
רוני בכל זאת היה בא מפעם לפעם לבקר את רוקו, לצחוק קצת
ולהתרפק על זיכרונות. חלקם משותפים, חלקם מעורבבים. רובם היו
טחונים עד דק, עד שזיכרון של אחד הפך להיות גם של השני.
רוני החליט לוותר על הארוחה וצעד הרחק מהנחל, בידיעה שריח
התבשיל יכניע כל כוח רצון שעוד נשאר בו.


פעם, רוני זכר במעורפל, היה לו כמה כוח שרק רצה. הוא היה עובר
דרך קירות, צולל מתחת לאדמה, קוטף עננים. היום כל שרמוטה הייתה
יכולה לאלף אותו, וקצת סמכות הייתה הופכת אותו למה שרק אותה
סמכות יכלה לרצות. הוא גם זכר, רוני, איך זה קרה. איך ביום אחד
השפילו אותו, נתנו לו לאכול עפר, משכו אותו עד לקצה ואז דחפו
עוד טיפ-טיפה. שישה חודשים הוא הזיע כמו משוגע. שישה חודשים,
ואחריהם שאל אותו הקברן "נגעת בה?" "במה?" רוני חרחר. "בציפור"
ענה הקברן, מחייך. "זו שמתעופפת מעל קצה גבול היכולת". הוא
כמעט ונשבר. ידע שעליו לברוח, להיעלם, להתאדות. לשים לכל זה
סוף. חצי השנה הזו לא הייתה לגעת בציפור, היא הייתה להיתלות
עליה, לטפס עם השיניים. ציפור? מטוס קונקורד אולי, והוא זחל
מהזנב עד הקוקפיט, נגד מהירות הקול, כדי להציץ מבעד לזגוגית
ולראות את הקברן יושב בתא הטייס, מחייך. ארון קבורה אחד לימינו
ואחד לשמאלו, כמו אומר "אחד לי ואחד לך". עוד באותו לילה קבר
הכול באדמה שמתחת למיטתו ויצא, עירום, לחפש את מזלו בכוכבים.

הוא מצא את האושר מהר מכפי שציפה, בדמות מלצרית בלונדינית
טיפשה ועבודה קבועה כפועל בניין. איש לא יכול לבנות קירות טוב
יותר ממי שיודע לעבור דרכם, ורוני היה האדם היחיד שהזדמן לו
לעשות את שניהם. עם מנוי בספרייה המקומית, מערכת סטריאו ישנה
וסקסופון יד שנייה הוא מילא את עצמו בכמה אושר שרק היה יכול,
והמלצרית, ביאטריס היפה, הקדישה לו את כל זמנה, ממלאת בפשטותה
את החלקים החסרים.
אבל אחרי שנתיים האושר התחיל להיות לעוס, אחרי שלוש כבר היו
להם חברים מהאזור ואחרי ארבע שנים התחילו דיבורים על חתונה.
רוני התחיל לראות ארון קבורה בצד ימין של המיטה ואחד בצד שמאל
שלה, לא בזבז זמן וקבר הכול, הפעם בחצר. מעל לתל העפר הוא הניח
את גופתה של ביאטריס, עדיין יפיפייה כמו ביום בו פגש אותה,
ויצא לחפש מזלו בכוכבים. הפעם לבוש.
אבל הפעם האושר לא היה מטרה. היצר של רוני כמו כבה, והשוטטות
חסרת הטעם רצחה את כל מה שנשאר מההרפתקנות שלו. שנים הוא הילך
בשדות ובערים, חסר כל רכוש וכל דחף פרט לשינה ומזון. פתאום,
באיזה יום, בצבצה לה בתוך בטנו חתיכה קטנה, ממש ממש קטנה, מלאה
באומץ, כוח, רוח ותעוזה. לפני שהבין מאין היא צצה היא משכה
אותו עד דוכן הפיס הקרוב, שכנעה את ארנקו להטיל את מעותיו
האחרונים ואת ציפורן יד ימינו לגרד כרטיס צבעוני. הוא כמעט
והצליח להכרית גם את שארית רוח קטנה זו, ואז שם לב פתאום שהוא
דפק קופה של חצי מליון. מייד לאחר שאסף את הפרס והצטלם לעיתון,
הרגיש שוב את הריק הגמור ממלא את הבטן. מיקם עצמו רחוק מהכול,
כביש נטוש מאחוריו ופלג נחל קטן מלפניו. הביא עימו כיסא קש
ומאוורר. אפילו הטלפון היה שם לפניו. וגם רוקו.
רוקו היה ההפך הגמור של רוני, אבל גם מבוגר יותר, ועזר לרוני
להתמודד עם עצמו. רוקו השפיע עליו נהדר לטווח הקצר, אבל
השריטות העמוקות שהותיר בו כוח הרצון העצום שהתרוצץ בו
בצעירותו גרמו לו לחשוב כאילו הוא עדיין קיים שם. עם כל היסוס
הוא הרגיש כמו קרעים ישנים נפתחים לשניים ומדממים לאיטם בדופן
הפנימי של בטנו.


עכשיו, כשהוא מתרחק מארוחת הערב של רוקו והשמיים מתקדרים, הוא
הרגיש עוד סוף מתקרב. הברירות שראה לפניו היו או לקבור את רוקו
ולהמשיך הלאה, או להתמוסס והזדקן תוך התמכרות לאוננות כפייתית.
שתי האופציות הבחילו אותו, אבל נראה היה כי כאילו הכוח להחליט
נטש אותו גם הוא, וההיסוס הרי ידוע שעושה לו דימום בדופן
הפנימי של הבטן. ואז הכה הברק. ברק אמיתי, מהשמיים. לא ישר
ברוני, בקצה הסלע עליו עמד. הזרם שהגיע אליו היה חלש, אבל הוא
חש בו בכל חלקי גופו. לא ברור אם הזרם השפיע על גופו ומוחו של
רוני בצורה אלקטרו-כימית או בצורה פסיכולוגית, אבל רוני הרגיש
את כל כוח הרצון שהיה קיים אי פעם בעולם מתרכז בסרעפת שלו. הוא
התסכל לשמיים, וטס. פשוט טס לתוך השמיים. רקטה אנושית מונעת
בהדף של כוח רצון.
העולם כולו פיתח תיאוריות קונספירציה על המטורף שרצח את
ביאטריס, זכה בחיש גד ריחני, וגופתו נמצאה שטה בחלל על ידי
לווין תקשורת איראני. לאחר שנים רוקו הוציא לאור את הספר
"החיים על פי רוקו" בהוצאה מחתרתית בשם "הוצאת דיבה". ההצלחה
המסחררת הגיע לאחר שמהדורת חדשות מקומית חשפה את מערכת היחסים
של המחבר המזדקן עם הגופה שנמצאה בחלל. רוני הפך מיתוס מטורף,
מושא הערצה לאנרכסיטים מתחילים, בני נוער מתוסכלים, ומסעודה
אחת משדרות. פוסטרים של הגופה הצפה בחלל נתלו ברחובות, אמני
פופ העלו מופעי זיכרון, ואנשים הגישו ערעורים על פסקי דין
בטענה ששינוי סדר היום הציבורי בעקבות פרשיית רוני שינתה את
ערכי המוסר של החברה. קברה של ביאטריס הפך מקום עלייה לרגל
וסיפורו העצוב והלא ייאמן של רוני היה לאגדה האורבנית הראשונה
של הכפר הגלובלי.

במאה ה-39 לספירת הנוצרים מדען בן מאדים קנה לעצמו תהילת עולם
כשמצא את כוח הרצון של רוני במהלך עבודה פסיכו-גיאולוגית וגרם
בכך להפרכה הסופית של כלל הפסיכו-אנליזה הפרוידיאנית. כוח
הרצון העתיק נמצא משוטט על אחד מירחיו של צדק, שיכור כלוט,
מאונן וקורא בשמה של הפשטות של ביאטריס. אחרי דיונים
דיפלומטיים רבים ומחקרים חסרי תקדים בתקציבם והיקפם הוחלט
לשלוח את כוח הרצון של רוני לגמילה ושיקום במוזיאון של הכוכב
נגה. יושבת ראש ההתיישבות בכוכב זיהתה את הפוטנציאל התיירותי
והפנתה משאבים רבים בהפצת הסיפור חוצה הדורות ובטיפוח תנאי
השבי של כוח הרצון של רוני. האחרון מיאן להשתקם. אחרי מספר
שנים המומחים בנוגה קבעו שכוח הרצון של רוני עומד בפני סכנת
מוות והכחדה סופית, והקונפדרציה החליטה ברוב דוחק על צ'אנס
אחרון. הוחלט לממן משלחת מסובסדת מטעם רשות העתיקות והמכון
הבין כוכבי לביולוגיה תת-נפשית שתצא לחפש את הפשטות של ביאטריס
ותנסה לבצע לראשונה הפרייה בין-רגשית בתנאי שבי. אחרי עשרים
ושמונה שנים חזרה המשלחת השלישית, כשהפשטות בידיה. ברגע
שהשניים הופגשו לא היה ניתן לעצור אותם. אהבתם לבדה השמידה
קרוב לחצי גלקסיה. חור שחור ענק נפער בחצר ביתם של רוני
וביאטריס בכדור הארץ ופלט מתוכו את כל האגדות האורבניות של
מערכת השמש. אנשים השתגעו וכלל המסגרות השלטוניות קרסו בבת
אחת. ישויות אלוהיות זיהו את ההזדמנות וניסו לבצע פוטש בסדר
גודל יקומי. כוח הרצון של רוני יצא לקרב, ולאחר מלחמה עיקשת
וארוכה הצליח לנקז את רוב החלקים האסטרטגיים ביקום לתוכו.
לקראת סוף המלחמה הענינים נהיו מסובכים מדי בשביל הפשטות של
ביאטריס והיא הפסיקה להתקיים, לוקחת איתה את שאריות החומר
הממשי האחרונות. כוח הרצון של רוני ביכה את אהבתו עד שנמוג
שוב, מטביע את שאריות החלל בדמעות דם מהדופן הפנימי של הבטן.