11.6.04

עוד בוקר שיקרי שגורם לי להתעורר,
המחשבות רצות עוד לפני שהעיניים נפקחות,
הכאב - תמיד שם.

עיניי זכוכית מתמלאות בדמעות,
מנפצות את כל האשליות,
פורצות את כל החומות.

הרגשות מבלבלים - המחשבות רק מדכאות,
אין שביל נכון לצעוד בו,
לכל דרך שאפנה - האדום שם,
תמיד מחכה.

העיניים מעורפלות -
הדמעות זולגות,
מכאיבות -
משחררות.

עוד לילה שחור ריק מכוכבים,
העיניים אט-אט נעצמות,
מפליגה לעולם של חלומות,
ששש... תנו לי לישון, עבר עליי יום קשה היום,
תנו לי לברוח לבריחה שאינה בשליטתי,
תנו לי לחלום שמחר יהיה יום יפה.

עוד בוקר שיקרי...