בוס: 'היי חיים, מה אתה עושה פה? לא עזבת?'
חיים: 'אני? מה זאת אומרת עזבתי?'
בוס: 'נעלמת להרבה מאו זמן אז חשבנו שעזבת את החברה ונאלצנו
להחליף אותך.'
חיים: 'בסך הכל הייתי בשירותים איזה שעתיים.'
בוס: 'מי הולך לשירותים לשעתיים?'
חיים: 'הייתה לי עצירות, טוב?! ומה זה בכלל משנה מי מפטר אנשים
אחרי שעתיים?'
בוס: 'אני מצטער, זה קורה. בכל מקרה אנחנו נכתוב לך המלצה ממש
טובה. אפילו לא נזכיר את העניין עם העצירות.'
חיים: 'אני לא צריך שום מכתב. אני רוצה את העבודה שלי בחזרה
זאת העילת פיטורין המטופשת ביותר ששמעתי מימי.'
בוס: 'אני ממש מצטער. אבל מה אנחנו אמורים להגיד לבחור החדש?'
חיים: 'לפטר בן אדם אחרי עשרים שנות עבודה בגלל שהוא היה יותר
מידי זמן בשירותים זה מתקבל על הדעת  אבל לפטר מישהו אחרי
עשרים דקות עבודה בערך, לא זה בלתי אפשרי!'
בוס: 'יש לנו משרה נחמדה באגף הדואר אם אתה רוצה. עשרים שקל
לשעה אבל בגלל הוותק שלך ניתן לך את זה ב-23.'
חיים: 'אני איש מחשבים שמרוויח פי שתיים מזה! אני לא יורד
לדואר.'
בוס: 'אם כך בהצלחה בלישכת התעסוקה.'
חיים טרק את הדלת וייצא בזעם מהמקום. הוא עלה על איילון שהיה
פקוק כרגיל והחל מתקדם לאיטו אל עבר ביתו. באחת הצמתים הוא
הביט בשילוט בכדי לראות את מצב התנועה "עומס עד לבית שלך,
חיים." וכך גם בצומת הבאה ובצומת שלאחריה. חיים לא האמין למראה
עיניו וכבר החל להאמין שמדובר באיזושהי מתיחה לא מוצלחת פרי
עטו של יגאל שילון. בכל מקרה הוא הגיע לביתו בסופו של דבר ואז
גם שמע ברדיו שבאורח פלא כל איילון השתחרר לחלוטין והתנועה
זורמת. לחיים נמאס לחשוב על מר גורלו והוא רק ציפה בקוצר רוח
לטבול באיזו אמבטיה חמה, להרגע ולחשוב על איך ימשיך מכאן.
כמובן שבכניסה לביתו חיכתה לו הפתעה מאוד לא נעימה. משהו כמו
מטר וארבעים של...
גמד: 'מטר חמישים ושלוש. כמו שכתוב בחוגר!'
משהו כמו מטר חמישים ושלוש של היצור המעצבן ביותר בעולם.
חיים: 'מה בדיוק אתה עושה כאן?'
גמד: 'מה אכפת לך?'
חיים: 'למען האמת, לא אכפת לי בכלל . אתה פשוט עומד בכניסה
ומפריע לי להכנס.'
גמד: 'אה, זה בסדר. אתה לא יכול להכנס.'
חיים: 'מה זאת אומרת?! זה הבית שלי ואני אכנס מתי שאני ארצה.'
גמד: 'מתי שאתה רוצה חוץ מעכשיו.'
חיים: 'תן לי להכנס או שאני...'
גמד: 'או שאתה מה? אתה יודע עם מי אתה מתעסק פה? אני שטוזמן
אתה יודע איזה אתלט אני? אני יכול לקפוץ עכשיו מהמקום ולעמוד
לך על הראש.'
חיים: 'אני לא חושב שאתה תצליח לעשות את זה אפילו אם אני אשכב
על הרצפה. עכשיו תן לי להכנס.'
שטוזמן: 'אהה, אתה מזלזל ביכולות שלי. הנה עכשיו אתה תראה.'
שטוזמן עשה מספר כפיפות ברכיים, לקח שאיפה אחת ארוכה וגדולה,
קפץ ונעמד יישר על ראשו של חיים.
חיים: 'מה לכל הרוחות הולך פה?'
שטוזמן: 'אני הייתי חתול בגילגול הקודם, אתה יודע?!'
חיים: 'טוב לי נמאס ממך, אני נכנס ולא אכפת מה יקרה לך בניסיון
למנוע את זה.'
ושטוזמן אכן נפגע היות וחיים נכנס בזמן ששטוזמן היה נמצא עדיין
על ראשו. הפגישה עם משקוף הדלת, מיותר לציין הייתה מאוד לא
נעימה. חיים התעלם מהיצור הקטן ששכב על הרצפה נאנק מכאבים והלז
התעלף בסופו של דבר לא לפני שזיכה את חיים במטר קללות עסיסיות.
חיים המשיך לחדר השינה שם מצא את אישתו בוגדת בו, ככל הנראה עם
הגנן למרות שחיים קצת נתקשה לזהות אותו בתנוחה שבה הם היו
נמצאים כרגע. חיים לא התרגש במיוחד היה זה רק הדבר המתבקש ביום
שכזה. הוא הלך לחדר העבודה שם שכבו הדגים באקווריום כמובן ללא
רוח חיים, לאחר מספר שניות גם חיים היה נמצא באותו המצב בדיוק.
שטוזמן בכה, כאב לו מאוד.