אז מה אני אגיד, החיים לא דבש. הרגשה כבדה עוברת על כוחותינו
בחזית. משהו עובר עלי ואני לא יודע מה ואולי בעצם אני כן יודע
מה, אבל קצת מתעלם. אולי זה בהשפעת השיר הדפוק הזה ששמעתי
ברדיו. אז מה אם אין לי חברה ונמאס מסרטים כחולים ואפילו, קצת
נמאס מהחיים. אז מה. למה אין לי חברה? לא יודע. לפעמים נדמה
שאף אחת לא רוצה אותי, אבל עכשיו זו עובדה כי אם מישהי הייתה
רוצה אותי ואני הייתי רוצה אותה (ממש עולם מושלם) אז היינו
ביחד אבל לא. אין אף אחת כזו. לפעמים נדמה לי שאני שוחה בים
סוער וחייב להגיע לנקודה מסוימת אבל הגלים, הם כל כך גבוהים
ואף עושים יד אחת עם הזרם הנוראי ומונעים ממני בלי שום רחמים
להגיע לאן שאני רוצה, בלי רחמים. כאילו אצבע אלוהים מתערבת
ואומרת מגבוה - אתה לא תגיע לשום מקום, יא חתיכת אפס וצוחקת
בכל גדול, כמו הרעים בסרטים המצוירים. לפעמים נדמה לי שהכל
נגדי. מגיל קטן, מגיל אפס. אולי זה בגלל הפרעת הקשב המזדיינת
הזו אבל, עדיין, זו עדיין הרגשה מחורבנת. איך אני יוצא מזה זו
שאלת השאלות. אני יודע שאסור לי לשקוע בזה. תקופה מאוד חשובה
עומדת לפני ואני חייב, חייב להצליח בה. אני צריך לתקשר עם
המדריך שלי למרות שאני יודע שהוא תמיד איתי אבל אולי יהיו לו
תשובות. יש אנשים, כנראה, בעצם בטוח, שהכל בא להם בקלות. דוגמא
עכשווית - רוני (שם בדוי כמובן). הוא נראה טוב, בעל אופי מדהים
וחיוך מהמם. הוא תמיד הצליח להשיג את מה שרצה או לפחות זו
ההתרשמות שלי . בנות יש לו בשפע אבל הוא לקח דווקא את עדי (גם
כן שם בדוי) שגם כך לא היה לי סיכוי איתה. למה? ככה. וזה לא
שלא ניסיתי. בטח שניסיתי, אבל איפה. בקלילות היא אמרה שהיא
מוכנה לצאת איתי אבל רק בקטע אפלטוני, כמו כל כך הרבה אחרות
ואני שוב פעם הרגשתי את אותה הרגשה מוכרה של בעיטת קרטה מאלוף
העולם, ישר בבטן, שוב פעם היא אמרה לי לא כשהיא, הדוברת,
מתחלפת לה לעיתים. אפילו שאני כבר מצליח לצאת עם מישהי היא לא
מוצאת לנכון להמשיך את זה. אולי אני פשוט בוחר לעצמי בנות שלא
רוצות קשר, לא רוצות מישהו מיוחד כמוני, כן בטח. אני לא מוכנה
לקשר נפשי אמרה לי האחרונה. נפרדתי לפני חצי שנה ועדיין קשה
ובלה בלה בלה בלה בלה. אוף. אז נכון שעכשיו זו שעת הרחמים
העצמיים שלי, גם לי מגיע קצת. בטח עכשיו היא אם מישהו שכן יש
לה מקום לקשר נפשי כזה או אחר. תמיד לי יקרה הפנצ'ר הקטן גדול
הזה שימנע ממני להיות עם בחורה ואני לא מדבר בקטע מיני. אולי
אני קיצי עכשיו אבל אני רוצה כבר אהבה. מזמן לא הייתה לי אהבה,
אם בכלל.  הרגש העילאי הזה שגורם לי לחפש כל כך הרבה, להתאכזב
יותר מהרבה וכמו כלבלב קטן עם זנב בין הרגלים להדחיק את רגש
האכזבה ולחזור ולהמשיך לחפש. אבל האם אני אמצא אהבה? המדריך לא
מגלה לי עתידות, למרות שהוא בטח יודע הכול אבל מי רוצה לדעת את
העתיד. לא רוצה לדעת את העתיד, רק שיגיד לי אם אני אמצע אהבה.
אוף!!!! כמה אנחות הוצאתי בזמן האחרון וכמה אני עוד אוציא,
יהיה בסדר,כמו שכולם אומרים וגם אני אומר לעצמי, יהיה בסדר אבל
רבק, עוד מעט אני כבר בן 24. לאחותי הקטנה יש חבר ועוד מעט היא
מתחתנת איתו. לכל החברים סביבי יש חברות ועוד מעט הם מתחתנים
איתן ורק אני, זאב בודד. לא רוצה. נמאס. אולי זה נשמע כמו ילד
קטן שלא מקבל את הסוכרייה על מקל אבל גם אני רוצה ללכת לישון
איתה ולקום עם חיוך על הפנים שלה, שהיא רואה אותי. גם אני רוצה
לריב איתה ואחר כך להתפייס ואחר כך לריב ואז להתפייס. גם אני
רוצה לטייל איתה יד ביד ותוך כדי כך ללכת לאיבוד בתוך עצמנו,
כאילו שאנחנו היחידים בעולם ומסביבנו אין את העולם רע והמנוכר.
גם אני רוצה להכיר את ההורים שלה ולישון במיטה שלה. לרקוד איתה
ולהכיר את החברים שלה. להריח אותה ולבקש ממנה קפה של בוקר
למיטה, ואחרי עשר דקות לחזור עם מגש של ארוחת בוקר כשהיא עדיין
ישנה. אוף. אבל אני אומר לעצמי, כל דבר בזמנו. גם זה יבוא,
יהיה בסדר. גם לך זה יקרה. גם לי.