יושב במספרה הישנה של משה הזקן
עשרים שנה אני אצלו, אני לא מתלונן
ידיו קצת רועדות, אותי זה לא מעניין
אם יוריד לי אוזן, אחר כך נתקן
צופה לי לרחוב דרך זכוכית שקופה מוכתמת
רואה שם אנשים הולכים חוזרים, ממש כמו מטוטלת
זקנה אחת הולכת לה עם איזו עגלה ביד
פועל תאילנדי מחנה את אופניו בצד
לחנות התבלינים השכונתית צועד בחור אפור
אל המספרה נכנס זקן דתי ממתין בתור
מפריח לספר, מה שלומך ובוקר אור
משום שדי עמוס, אני הולך, אולי מחר אחזור
אגד של שיער מראשי פתאום נשר
מביט אל הראי, רואה עצמי משיב מבט מוזר
מי האנשים שביניהם אני כאן חי
איך אפשר לדעת מי טהור ומיהו אשמדאי
למספר שניות אני נכנס לשמץ דיכאון
מה בכלל הקשר ביני ובין שאר ההמון
נורה נדלקת מעליי וצץ לפתע רעיון
אחרי הכל כולנו חלק מכת הממון
בעל הדעה הוא בעל המיליון
ומי שאין לו כסף חי על החשבון... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.