הוא מסתובב ברחוב מחפש חברים, עם הגלימה על הראש והמכשיר ביד,
פעם כשהיה צעיר הסתובב בין הבריות כשהוא יודע שהם רואים אותו
אבל הפסיק כשהבחין שאנשים בורחים ממנו, זה רק עשה אותו עצוב
יותר, אז עכשיו הוא נגלה רק למי שהוא רוצה שיבוא איתו, עדיין
הם מפחדים ועדיין זה מעציב אותו, אבל אין לו מה לעשות, לפעמים
הוא לוקח לו אנשים לזמן קצר ואז מחזיר אותם אחרי ששיחק איתם
קצת, עכשיו הם בטוחים שכשנגמר הזמן באמת יש מנהרה, זו הנקמה
שלו, הוא יוצר בהם תקוות שווא כתגובה על כך שאחרי שהם מבינים
שאין להם מה לעשות הם נהיים נחמדים אליו ומנסים לשנות את
התאריך, למען האמת די נמאס לו מהחיים, כשהיה צעיר הרגיש כאילו
הוא פועל למען מטרה מסויימת, הוא מציל את האנשים מעצמם והוא
חשב שהם יודו לו, אך במקום הם רק צרחו וניסו לברוח, כעת זה כבר
שגרה, הוא גילה שהיחידים שיכולים להציל אותם מעצמם זה רק הם,
היתה פעם שהוא הסתכל עליהם מלמעלה וכל כך הצטער שהוא לא אחד
מהם, לו אין שמחה, אהבה, משפחה הדבר היחיד שיש לו במשותף הוא
הרצון למות, אבל הוא לא יכול, לא כל עוד הוא עם החרמש ביד.