אני יהיה שם בשבילך...
אבל השאלה שלי, האם את תהיי שם בשבילי?
או שאת אגוצנטרית מסריחה?
(מגחח), אני מניח שלא נדע נכון?, כי איננו מכירים.
אני רואה אותך מדי פעם עוברת ומפנה את חיוכך אליי... אליי? או
שמה הפנתי לעצמי את החיוך ,שלא היה מופנה אליי מלכתחילה.
כי אולי, אולי לא ראית אותי, ובצדק שאינך ראית אותי, איך תוכלי
לראות אותי שאני רק תפאורה בחייך?.

אז למה בכית כי אמרת שהייתי יקר לך?
למה?, האם זה בגלל שהתפאורה בחייך נקרעה במקצת ונשאר מעין קרע
שחור?, או שמה הגימיק הנוח, להגיד שבחייך היה אובדן של ידיד?.
עם כך, מדוע לא היית לצידי?
אני הייתי איתך כשבכית וכשצחקת.

מוזר לך לשמוע זאת נכון?
מישהו שהיה רק תפאורה נוחה בחייך, היה ברגעים שבהם בכית
וצחקת.
אז לא עוד, לא עוד!
מאוחר מדי בחיי הבנתי שתפאורה, היא תפאורה ולא יותר מזה
וכמה שתאהב ותחוש תפאורה היא רק רקע נוח שנותן את האווירה- רקע
שנותן לך את ההרגשה שאת שווה משהו.
ואני את חיי העדפתי לבזבז בלהיות תפאורה לילדה כה אגוצנטרית
ועיוורת שאותה רק אני אהבתי.

אבל...
גם את אהבת מישהו בחייך.
וגם בחייו של זה שאהבת היית תפאורה.
כלכך אבסורדי זה נשמע ונראה.
ואני, רק אני סבלתי מזה.
לא יכולתי לראות שהחזרת את אהבתך לאחר, למישהו שאף פעם לא היה
לצידך, לא ידע מה את אוהבת ושונאת, לא ידע איזה צבעים אהבת
וריחות...
ואני, אני שתקתי ובכיתי עד שנגמרו הדמעות והנשימה נהייתה
כבדה.
הרגתי את עצמי כדי לשמש לך!, לך!, לתפאורה שאותה אף פעם לא
הערכת.
היה לי לעונג, למרות הכל, לשמש לך לתפאורה.