טל הוא בן 26.
כל יום הוא נוסע באוטובוס, ולא, הוא לא נכה שנפצע בפיגוע
התאבדות.
באוטובוס הוא מקשיב בדיסק-מן שלו לשירים ישראלים, ולא, לא
לשירים שעושים להם קאברים מעצבנים ב"כוכב נולד".
ביורדו מהאוטובוס הוא פונה לכיוון תחנת המשטרה. לא, טל אינו
פושע שצריך לבקר במשטרה כל יום.
הוא עובר בתחנת המשטרה לכיוון החצר האחורית, ולא, הוא לא מפחד
ששוטר יתפוס אותו במקרה על כך שלא עבר במעבר חציה.
בחצר האחורית של המשטרה הוא פתח מדי יום ביומו את הקיוסק, בשעה
שבע בבוקר.
הוא תמיד מכין לרב סמל גבאי את הסנדוויץ' של הטונה עם המיונז,
ולא, טל לא מפחד שגבאי יורעל אולי מחיידק סלמונלה שחמק
למיונז.
אבל טל מפחד רק מדבר אחד, מדבר אחד פעוט וקטן בעיני מספר
הסיפור, אך לא בעיניו - טל מפחד להתחיל עם בחורה מסוימת שכל
יום הוא פוגש בחזרתו לדירתו השכורה הקטנה, ולא, טל לא מקרה
מצער של העוני בארץ... זו דירה של סבא שלו שנפטר.
כל פעם שטל רואה את אותה בחורה הוא אומר: "לא, אין לי את האומץ
להתחיל איתה".
וחבל... |