זה כל כך כיף כשמישהו מקדיש לך משהו.
להביט כל פעם מחדש באותו הדבר, ולהזכר.
זה עושה טוב, זה מרגיע כל חלק בגוף שמפחד להוותר בודד.
יש מישהו שאוהב, יש מישהו שפעם אהב.
לדעת שיש זיכרון מתוק מתקופה שעברה,
ממשהו שאז היה הכי חי ואמיתי שיכול להיות,
משהו שפתאום הלך לאיבוד, כך בלי סיבה.
כמה מנחם להתלות בפיסת זיכרון שעדיין קיימת
במגירה
בארון הספרים
או אפילו בדף ברשת
זה טוב ומטיב ומוטב שזה שם.
משהו נותר, כל מה שהיה לא איבד מערכו ומהמשמעות שלו.
הדברים שנכתבו נחקקים ולא מרפים, והם תמיד יהיו שם.
זה כל כך כיף כשמישהו מקדיש לך משהו.
ואוי, כמה שזה כואב לגלות שאותו משהו כבר איננו שם. |
