אני רץ לכיתה
כבר נגמרה ההפסקה
המסדרונות ריקים
כבר אין תלמידים
נכנסתי לכיתה והמורה בי הסתכל
מין מבט, מבט מתסכל
כל התלמידים נעצו בי גם כן מבט,
מרוב לחץ התעלפתי כמעט,
הוא תפס לי באוזן והצמיד ללוח
ואני דום כמו חייל מתוח,
הוא דיבר עליי קילל ת'הורים
ומולי כל הילדים צוחקים,
הוא השפיל אותי, שם מול כולם,
טוב מה לעשות הוא רק בן אדם...


הוא אמר יהיה כיף ואמר חמודה
הוא אמר תבואי ילדה
מה לעשות? לא ידעתי,
אז... באתי!
הוא כזה מבוגר ומזה חתיך
וכל המחמאות שאליי הוא השליך
הגענו לסמטה, קצת חשוכה לא נורא,
הוא עצר והוריד ממני את החגורה,
פתאום הרגשתי יד על גבי מחליקה
פתחתי את הדלת והוא סגר בטריקה!
אמרתי די התחלתי לצרוח!
לא ידעתי מה לעשות רציתי לברוח!
הוא הוריד חולצה מכנסיים תחתונים
הוא תפס בידי הפשיט לי ת'בגדים
הוא השכיב אותי וכרן מעליי,
הוא התחיל עם ציפורניו לפצוע את ידיי...
שהמשטרה הגיעה כל מה שנשאר במכונית היה דם,
טוב מה לעשות הוא רק בן אדם...


הוא לבש ת'חגורה,
בגדר הייתה פרצה,
עם הוואן הוא הגיע לבית קפה נחמד, שקט,
בליבו הוא התחיל כבר להתחרט,
היה שם שומר,
איך הוא עובר?
הוא התקדם מספר צעדים
והשומר עם האקדח ביקש שיוריד את הבגדים,
הוא היה בהיסטריה, הלב שלו מהחולצה כמעט קפץ!
הוא לא ידע מה לעשות, אז...
לחץ...
איזה נורא הוא הרג את כולם,
אה רגע הוא כבר לא בן אדם?