אמא מספרת על סבא,
עצב בעיניה ומידי פעם נופלת דמעה,
מאחוריה סבתא יושבת שותקת
כי נחנק קולה,
ודודי שם ליד הנר תמונה
וכולם מתלחששים ואומרים
"אוי כמה שאתם דומים",
כולם משתתקים. שקט. דממה.
סבתא שמה על גבי את ידה
וברקע נשמעת הצפירה הרעה,
כולם משפילים מבט כבד לרצפה,
וכשהצפירה משתתקת, כולם משתתקים.
הם מתיישבים,
אני יודע שבתוכם הם בוכים,
וכולם מנחמים,
וכולם נעימים,
וכולם אבלים.
ואני בצד מטיח מבט אל הלבנה,
ובראש עוברת המחשבה "מה אני מכיר?" "תמונה?"