הן לוקחות אותי לעולם אחר, עולם שכולו סקס, סיגריות, ואלכוהול.
הן אומרות שהוא כייפי, שאין עוד כמוהו. אני מסכימה, כי עוד לא
הכרתי אותו... אולי גם לא רציתי. אבל כשגוררים אותך אין לך דרך
להעצר. ככה זה קרה נגררתי... לא האמנתי על עצמי, כמה פתי אני
יכולה להיות?
הן אמרו לי שהולכים לעשות כיף במועדון, מבטיחות לי ששום דבר רע
לא יקרה, וזה לא קרה. איך שהגענו הלכנו לבר לשתות כמה
כוסיות... רק כמה? איזה 10 כל אחת שתתה! חוץ ממני... זאת
שהולכת על בטוח. אני שתיתי רק 3 וזה די הספיק לי, כי אחר כך
הקאתי כל הלילה. ושלא תחשבו שבמועדון בכלל לא, הקאתי בבית של
שכן שלי... שאיכשהו מצא אותי שם ולקח אותי אליו הביתה, danmit
איזה לילה זה היה....

                                       

יום אחרי זה הלכתי לחברות שלי, וצעקתי עליהן... לא יודעת למה.
בעצם אני יודעת למה, הן הבטיחו להשאר איתי כל הזמן, והן לא. הן
ישר הלכו 'לצוד' בנים. מה יצא מזה? כלום. רבנו ויש עלי חרם.
איזה כיף.... אבל הן לא מעניינות אותי עכשיו יש לי נושא אחר
לטפל בו... ההורים. יותר נכון, שכן שלי, מה אני יגיד לו? איזה
פאדיחות זה! הוא בטח יגיד להורים שלי הכל... וכמו תמיד אמא
תצעק, אבא יסכים ויצעק (כמו נגרר תרתי משמע), ובסוף אני ירותק,
ייקחו לי את התופים, וכרגיל אני יבכה, יתחנן, שלא יעשו לי את
זה. אני חייבת לרוץ לדבר איתו...

והלכתי. והוא הבטיח לי שהוא לא יגיד כלום. לפחות מישהו אחד
מבין אותי. דווקא יצא לי משהו טוב בכל העניין... שותף
לבילויים. וככה החיים שלי ממשיכים, אני יוצאת לטייל במועדונים
שותה, רוקדת, לפעמים משתכרת. ותמיד אבל תמיד השכן שלי שם, מציל
אותי ממי שצריך, מגן עליי מפני ההורים כשהם שואלים איפה הייתי,
מן מלאך שומר כזה... רק שהוא שלי.


אני יסיים ויגיד: life goes on, deal with it!