באנג ענק ממתין לי בסיום, כך הבטיח הזקן. אוכל לקחת את כל
המזרקים, האבקות, הכדורים והבולים שאמצא. הוא רק צריך את
הבאנג.

המאבטח שאל אותי לשמי. "נידל" שיקרתי במבטא ערבי כבד. "היכנס"
הוא ענה להפתעתי. אפילו לא ביקש תעודה. שנייה לפני שנכנסתי,
הוא הוסיף "אל תיגע בכלום פרט לשפורפרת". שפורפרת? נכנסתי.
מדרגות הוליכו אותי לתוך מרתף ענק, מפויח. לא חשבתי מעולם שכך
נראה גן העדן. אינפוזיות מלאות בקוקאין נוזלי, מוכנות לעירוי,
כפיות קשורות למצתים, הרואין בתוך שק של 15 קילו ועשרות
מזרקים. לאורך קיר שלם חבילות של כדורים צהובים עם סמיילי
מצויר  עליהם. בפינה שוכבת המילה LSD מוטבעת על גבי ארגז ענק.
בפינה אחרת מזדקר תל קטן שלאופיום עם עוד משהו חום על ידו.
במרכז, על במה מוגבהת, עמדה נרגילה ענקית, זהובה. "השפורפר של
נידאלא" כתוב מתחתיה. בגלל זה הכניס אותי המאבטח הדיסלקט.
מילאתי שקית זבל במזרקים, 6-7 קופסאות עם פרצוף שמח וחצי קילו
הרואין. דחפתי לכיס גם קצת מהחום. וכמובן, את השפורפרת. בדיוק
כשהסתובבתי לצאת שמונה גברים כושים מגודלים נכנסו, חמושים
במוטות ברזל ובשרשראות כבדות למראה. "אתה הפרעת את מנוחת
השפורפר הנשגב", התרעם אחד מהם. מיד התעשתי. "אחים, יש פה איזה
אי הבנה. אל תראו אותי ככה. אני מוכן לשלם, אם צריך..." זה לא
ממש עניין אותם. חטפתי אגרוף לבטן, ומיד גם מוט ברזל לראש.
שרשרת הכתה ברגל שמאל ונשמטתי ברגע לרצפה, מדמם. בדיוק שנייה
אחרי הרגע המתאים נכנס הזקן מדלת אחורית, חמוש בטומיגאן מרעיש.
הזקן התחיל לקצור אותם אחד אחד.

"תן ת'באנג" הוצ צעק אלי, מוריד כושי אחד לרצפה. "תוריד
ת'זונות" צעקתי תוך כדי שהוא ממטיר עופרת לכל הכיוונים. "כן,
כן, רק תן ת'באנג" הוא נבח, ועוד אחד נפל. "כן, כן, רק תוריד
ת'זונות", ייללתי חזרה. אחד הכושים הספיק להוציא אקדח, אני
הצמדתי אלי  את הנרגילה. הזקן הוריד עוד שניים וברח. ארבעת
הכושים שנשארו נראו קצת מהוססים אחר כך. מסתבר שאחד מחבריהם
שנהרג היה זה ששילם לשאר. שוב התעשתי מהר, והכנתי להם אחלה
ראשים. שבוע כלאנו את עצמנו במרתף, מתמסטלים 24 שעות ביממה.

בסוף השבוע אחד מהם מת ממנת יתר. השלושה הנותרים הבטיחו לי
משאלה מכל אחד. מהראשון ביקשתי להיות ראש מאפיה, והוא מיד סידר
לי חבורה ענקית של אפרו אמריקנים והיספנים, נאמנים עד תשלום
סמלי. מהשני ביקשתי בית קיט בנפאל, וכתגובה הוא חזר אחרי
שעתיים עם מיני ואן מלא בקוק בסמטי שגדל למרגלות הרי ההימלאיה.
מהשלישי ביקשתי להרוג את הראשון. הוא נעלם, ולמחרת מצאנו את
הגופות של שניהם. אחרי יומיים הזקן הגיע עם מדים כחולים ועצר
אותי על אחזקה למטרות סחר, שידול לרצח, הברחה וניסיון לשוחד.
העורך דין שלי ביטל את כל ההאשמות חוץ מהאחרונה, וסידר לי עסקת
טיעון. ישבתי שנה. עד עכשיו אני לא מבין למה הכושי שנשאר מתעקש
לקרוא לי אלאדין. אני רק מבסוט מהחומר החום ההוא שדחפתי לכיס,
שעדיין לא נגמר.