אני מפחדת,
מפחדת שהן יגעו במציאות,
המחשבות. הדבר הטהור היחיד בי.
של יגעו במציאות,
שלא יתקלקלו בעולם של מלחמה אלקטרונית.

בפעם הראשונה לא התאהבתי,
וגם עם כן, אני משלה את עצמי שלא.
אבל בפעם השנייה...
הידיים שלך...
עם מדברים אמת אז זו הפעם השלישית.
אבל בוא לא נספור את הראשונה.
הרי זאת הפעם, שאתה התאהבת.

מצטערת אבל לא מסוגלת לחלוק איתך חדר,
לא מסוגלת להסתכל בעיניים שלך.
הן גדולות מדי, או כחולות מידי, אבל בכל מיקרא אני שוקעת.

הידיים, משלימות את מה שהשפתיים לא מסוגלות לבטא.
והשיער שלך שמטלף אותי, לא עוזב.

אני מזוכיסטית שנהנת לאמלל את עצמי.

זהו הן נגעו במציאות,התקלקלתי.