מקס יאמפולסקי / געגועים לאהובה |
ירח נראה מערפל של דמעה
עולם מסתובב ולא מחקה כבר
הזמן מרפא כאב ושנאה
אבל געגועים אוחזים בי כמו בית
אני לא יכול אותם לעזוב
כל רגע כל לילה את שוב מתעוררת
את מתעוררת אצלי בחלום
בבבוקר פוקח עיניים עם שחר
את מסתכלת עד השנייה
אבל כשאור נכנס לעיניים
את נעלמת ממני לעד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|