אתה יודע מה!? בסדר!
כן כן , בסדר.
אני מבינה שאתה גבר ולכן אתה לא מבין רמזים, לא משנה מה אני
אעשה.
אני אעלה על ההר הכי גבוה, אני אכתוב את זה בכל מקום, אתה פשוט
לא תבין שכל מה שאני באמת רוצה זה אותך.
אמרתי לך את זה כבר בכל דרך אפשרית. אתה פשוט לא מבין.
מה אני צריכה לעשות!? באמת!
נוסעים ברכבת מהבסיס הביתה.
אני אומרת לך שאני עייפה. שמה על הכתף שלך את הראש שלי. עוצמת
עיניים.
כשאני פותחת אותן אני רואה שאתה מסתכל עלי. מרגישה את הנשימות
שלך.
אתה מחייך אלי, נותן לי את ההרגשה הכי חמה והכי אוהבת בעולם.
אבל כנראה שזה לא נכון.
בערך 4 שעות נסיעה, כל הדרך אתה מדבר... על הפלוגה שלך... על
החברים שלך. וכל מה שאני עושה זה להסתכל לך בעיניים הכל כך
ירוקות והכל כך עמוקות, ולהקשיב.
אחרי הנסיעה, כשכמעט הגענו לתחנה שלך והיית צריך לרדת, אני
אומרת לך שיש לך עיניים מדהימות מבחינתי.
אתה מחייך, קצת נבוך, ואומר לי שיש לי חיוך יפהפה.
אני מסמיקה.
עוברות כמה דקות ואתה יורד מהרכבת.
כמובן שאני מרגישה איזה שהוא פספוס.
הרי כל מה שבאמת רציתי זה לנשק אותך... לחבק אותך... להגיד לך
שאני אוהבת אותך. אבל אתה כנראה בחיים לא תדע, כי לא משנה
באיזו דרך אני אנסה להגיד לך, אתה פשוט לא מבין.

או מעדיף שלא להבין.

אז כל מה שיש לי להוסיף, שבאמת חבל לי.
אבל כמו על שאר הדברים בחיים שלי, אני פשוט אצטרך לוותר.
מקווה שתבין.