זאב רעב ובודד מסתובב בעולם, עובר בין הכפרים לבד, בחושך
המוחלט ומחכה לאיזה נס שיפול מהשמים, אולי איזה מטאור שיכחיד
אותנו כמו שהכחיד את הדינוזאורים לפני מיליוני שנים. הוא מוצא
הר גבוה לעלות עליו, ומילל אל הירח הלבן והעגול שבשמים, הוא
שומע את עצמו בהד מתגלגל.
המחשבות של הזאב עוברות ללהקה שלו שהשאיר מאחוריו, ולסיבות
שבגללן הוא נמצא שם כששאר להקתו נמצאת במקומה הטבעי.
"עבודה" אמר לו זאב זקן, "אתה צריך ללמוד לחיות, לעבוד, גם אם
זה רחוק מהבית, והרי ברור שתתגעגע, ברור שיתגעגעו אליך, אבל
אתה תבוא לבקר, אל תדאג". הזאב הזקן, מנהיג הלהקה שלו, הוא עבד
הרבה, אולי בגלל זה מעולם לא הייתה לו בת זוג ובגלל זה הוא לא
יודע למי להעביר את הנהגת הלהקה. "אולי אתה", הוא אמר לו,
"אולי אתה תנהיג אותם, בגלל זה אני רוצה שתלך, זה חלק מעניין
ההתבגרות". אבל הוא, הוא זאב שזקוק לחום ואהבה, הוא לא זאב
שנועד להסתובב לבד בעולם הגדול, לו יש מישהי שמחכה לו בלהקה,
רק לו, והוא כבר לא יכול להתאפק עד שיראה אותה.
הוא מילל אל הירח ומחכה שם כמה דקות, אולי ישמע יללה שלה, אולי
היא תענה לו, אבל היא לא עונה. הוא נשכב על ההר, על האבן הקרה
ונרדם, נשאר שם, זאב בודד על הר במרכז העולם. נרדם ולא מתעורר
יותר.
הנס שחיכה לו, הגיע.





27/04/04 ארז