בוא בני, התעטף בחומי
פעם אחרונה , בוא והרגש
את חום גופי, כנר ששעוותו עוד מעט נמסה.
בוא חבק ואמור: "אבי"
פעם אחרונה טעם אבהות,
יאכיל את נפשי בדבש קולך המתוק-ואבריאה.

בוא, ברך אתה אותי, בני
אין עוד ברכה בידיים אלה
ידיים שעוד לא גרפו ארבעים עונות שלכת.
בוא ונשקני, פיך על פי
פעם אחרונה הרטב באהבה
פי, שלא ינשוף עוד נרות על עוגת שנות חייך.

בוא ואעטפך , ליטופים
פעם אחרונה בטלית פסים זו
שעטפה אותי גם בדמי ימיי, ברכה, וחממה בחורף.
פיסת בד זו, פיסת קסמים
בשתיקה מסתורית, בחסד אלוקי
חיבוק מבויש , סליחה ושלום יחד בחמלה עוטף.

בוא בני, התעטף בטלית
ולא יעבור ולו יממה
עד אהיה לאמך ולך לדמעה מולחמת.
בוא בני , אהבה אינסופית
מחכה תחת מרקם חיים זה,
כשאעזיבך-הוא היחיד שיעטפני במוות.