" מה שקרה פעם אחת לא יקרה שוב לעולם, מה שקרה פעם שנייה יקרה
גם בשלישית" פאולו קואלו.

נסענו לאיי סיישל בסוף, היא לפניי גיוס אני ברגילה השנייה. יום
לפני הטיסה קניתי לה טבעת נישואים עליה חרוט "מאירה לי את
הדרך" והחבאתי אותה במזוודה. על החוף שהיה מבודד אחרי פיקניק
קייצי שעשינו, כרעתי ברך והצעתי לאהוב אותה עד היום האחרון
לחיי. היא הסכימה.
היה לנו כול כך טוב שם, למרות שזה היה רק נופש של שבוע.

6 שנים עברו מאז וכרגע היא מתראיינת בסלון ביתנו לעיתון נפוץ
על מאמר שכתבה שנחשב לתגלית השנה בתחום הפסיכולוגיה. אחרי 3
שנים נולדו לנו תאומים, שחר וקסם, שלרוב אצל ההורים שלה שכבר
התרגלו לרעיון והדבר היחיד שמעסיק אותם  זה החיוך המקסים של
התאומים. את המשפחה שלי לא ראיתי כבר הרבה זמן, הם התאכזבו כל
כך ממני שכבר לא היה לי למה לחזור. את החלום להיות כבאית
הגשמתי, אבל כשהתאומים נולדו הבנתי שסופו של החלום להסתיים,
אני לא אוהבת להשאיר אותם לבד בלילה עם המחשבה שאולי אני לא
אחזור, שהיא תפחד מהטלפונים באמצע הלילה. עכשיו חזרתי לכתוב,
עבודה בטוחה רחוקה מהאש. הכול הסתדר במהלך השנים, גם הבגידות
שלה פחות מפריעות לי, הם באים, נכנסים, יוצאים והולכים. ואני
דבר קבוע שרק אותי היא אוהבת.
היא מאושרת, התאומים מקסימים, תשלומי המשכנתא נגמרו, אני אוהבת
יותר מכול והעולם ממשיך להסתובב.

הצלם מכין את המצלמה לתמונה משפחתית: היא אני והתאומים, משפחה
מושלמת בשנת 2009 בישראל.
הפלאש נכנס לי עמוק לעיניים, ואני תוהה, אם הייתי יכולה למצוא
אושר יותר מזה... בלעדיה.