זה נכון שאני מציג אינטלקט צרוף, שנינות וטעם מוזיקלי משובח.
עם זאת אני לא יכול להתעלם מהעובדה שבחירות ליבי, אם לצורך קטע
זה נקרא להן בחירות ליבי, שכן לרוב הבחירה נעשית תחת אילוצים
של מקום, זמן, דחפים מיניים לסוגם והשפעות אלכוהוליות בקנה
מידה מקובל עד חריג.
בחירות ליבי נהפכות והולכות להולכות בשולי המחנה, בשפה ציורית.
ללסביות ששוכרות דירה בשכונות הערביות (אם כי ערבים נוצרים)
בחיפה, אוחזות בחברה וישנות איתך באותה מיטה, לשווא. לילדות
בנות 16, שנונות ולא יציבות מבחינה רגשית, שוחקות את יופי
נעוריהם בניסיון להקדים את זמנן, קרי יוצאות עם גברים אשר נשים
בגילם היו מוצאות אותי צעיר מדי.
אין פלא שלא נותר מקום לילדה טובה מרעננה, אם כי לא הייתי
מוציא את האפשרות של שימוש בילדה טובה בצורה סימבולית ותו לא,
יופייה העדין מכה בך גלים, מכה בכולם גלים, ואולי זאת בעצם
הבעיה שלך? או שאולי חבר 4 השנים?ואולי ההכחשה העצמית בעוכריך?
מכור להגדרות עצמיות ממך והלאה.
ואולי, אולי הכול לא משנה בעצם, שכן בראש ובתחילה משוררים הם
שקרנים, מציגים את האמת מזווית מסוימת ולא ניכנס לדיון, לועסים
את התמרים שהקמ"ן שלהם שם בצנצנת הברגה הרמטית 0.5 ליטר ובהחלט
נמנע כאן מדיון, חבורת מאיר אריאל וונבי, וזה במקרה הטוב.

נטייל לקפריסין, נרכב על חמורים ונתפעל מהנוף הציורי. ובערב
אשעשע אותך עם חיקויי מקומיים, מודע לעובדה שאנחנו חולקים את
אותה מיטה. את עשירה, אני מתחבא תחת ההגדרה מוזיקאי, מכור
לאלכוהול/מוזיקה/הימורים לאו דווקא על פי הסדר הזה. את משלמת,
אני מתרגם הצלחה יחסית לתחום הנשים.
את מספרת לחבר/בעל שאת נוסעת להתאוורר, אני זורק את חברי
ההרכב, מסתיר כאבים ישנים בצד, נאמן רק לשם, את צועקת כמו
משוגעת.

וכשאת צועקת, אני עוצם את העיניים ומדמיין אותך צועקת "קצת
וגנר". ככה פשוט, ככה מושלם. וכשאת פוערת עיניים, מביעה סירוב
ותמיהה
לבקשה, אני נוצר את הרגע ומשחזר אותו כשאת מתעקשת לצרוח "קצת
וגנר" בכל אכסניה מזוינת, עת אנו במהלכה של ביאה, מגבירה קצת
בכל פעם.
ככה פשוט ככה מושלם את לוחשת באוזניי לנוכח מבטי הכעס והתסכול
שלי, מזרזת את פרידתנו.