באחד הימים היותר מחורבנים
עמדתי לי בין חיילים וחרדים
על יד ספסל נמוך ולא נוח
עם משב רוח ומסלולים על הלוח.
נשענתי אחורנית על רשת המתכת
חצי-עייף אך מספיק עירני
שמעתי דיבורים מאחורי אוזני
ראשי הסתובב ועיני התאמצה דרך החור הקטן
בחורה יפה, לבושה טוב לצד חברתה בלבן
דומה למדיי לשחקנית דומיניק סוויין
לצידה האחר עיני קלטה נער
לבוש בטי שירט קצר ומכנסיים קצרות
עם מבט חד כתער
רגלו הימנית מקופלת מעלה על הספסל- אוו.., מכנסיים קצרות
מדיי.
מעשן עם יד אחת
היד השניה מאחורי כתפה
כמות השנאה באותו רגע בי עלתה דרגה
לא חיבבתי אותה אבל ריחמתי עליה
כשם שריחמתי על העולם כי ייצור מחורבן כמוהו הולך בינינו
עוד שאכטה והוא מעוות את פניו - הוא מגניב, הוא שולט
ישראלי מצוי עם קוצים
מכל מילה שלו צחקה
סוףסוף הגיע האוטובוס לתחנה. |
