[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"מה קרה שאתה לא מתגלח? החלטת לגדל זקן?", יוסי שאל אותי. "לא.
סתם לא בא לי להתגלח. אני אוהב את זה ככה" עניתי. לפעמים יש לי
שיגעונות מפגרים כאלה, אבל בדרך כלל הם עוברים לי די מהר.
"מתאים לך" הוא אמר. "תשאיר אותו". הוא שתה עוד לגימה הגונה
מהבירה שלו. היה נחמד לשבת איתו. לא התראינו הרבה זמן והוא
באמת חבר טוב. אלוהים זוכר ממתי אנחנו מכירים. "תגיד," הוא שאל
"מה קורה עם חברה שלך? מסתדרים כבר או שעדיין יש בעיות?". "לא
יודע... כל הזמן אנחנו רבים." עניתי "אני אפילו לא יודע למה.
זה סתם על שטויות כל הזמן... רק הבוקר רבתי איתה. היא כועסת
עליי ואני אפילו לא יודע למה. אין לי מושג מה עשיתי... עזוב
ממש לא בא לי לדבר על זה עכשיו".

הקפצתי אותו הביתה. לפני שהוא ירד הוא זרק לי "נדבר". שתי
שניות אחרי שהוא יצא מהאוטו הוא הסתובב ואמר לי "באמת מתאים לך
הזקן. תשאיר אותו". הייתי מבסוט. עשה לי הרגשה טובה, הזקן הזה.
אין לי מושג למה. בדרך הביתה ניסיתי לחשוב על מה יכל להכעיס
אותה. זאת אומרת מה הפעם יכל להכעיס אותה. לא הצלחתי למצוא
כלום. באמת שלא הבנתי מה עשיתי רע.

הגעתי הביתה. כבר היה חשוך בחוץ. רציתי לצלצל אליה. להתנצל,
אבל פחדתי שהיא תגיד משהו בסגנון "אם אתה לא יודע מה עשית אז
על תתנצל". לא היה לי כוח לשיחה הזאת עוד פעם. ידעתי אותה בעל
פה. היא כועסת עלי. אני מתנצל. מבטיח לנסות להשתפר. אנחנו
מזדיינים והולכים לישון. כבר לא היה לי מצב רוח לזה. העדפתי
כבר לא להזדיין. זה לא היה שווה את זה. היה לי בחדר בקבוק
ויסקי טוב שאחד הביא לי מהדיוטי פרי לפני חודש. הורדתי כוסית
וצלצלתי אליה.

ניסיתי להתנצל אבל היא אמרה לי שזה טיפשי אם אני לא יודע על מה
אני מתנצל. הייתה שתיקה מביכה. ניצלתי אותה כדי להוריד עוד
כוסית. ניסיתי לנחש מה קרה. איפה לטענתה הייתי לא בסדר. מן
הסתם טעיתי והתחיל להימאס לי מזה. למרות שהיא הסבירה לי, באמת
שלא הבנתי מה עשיתי לא בסדר. גברים ונשים פשוט לא חושבים אותו
דבר. כבר הפסקתי לנסות להבין אותה.

קבענו להיפגש בערב. לא היה לה מצב רוח לצאת אז היא באה אלי.
"עדיין לא התגלחת?! נו באמת, הבטחת לי שתתגלח!". לא אמרתי
כלום. לא התחשק לי להתגלח. אהבתי את הזקן אבל ממש לא התחשק לי
להתווכח, אז הלכתי למקלחת והסתכלתי על עצמי הרבה זמן במראה. לא
רציתי לעשות את זה. מרחתי קצף גילוח. התגלחתי. כשסיימתי, עוד
פעם הסתכלתי על עצמי במראה. נראיתי שונה. זה לא באמת אני. די
התבאסתי. אהבתי את הזקן הזה. כשחזרתי למיטה היא חייכה. אני לא.
"או, הרבה יותר טוב" היא אמרה לי. "יותר יפה לך בלי זקן".



אחרי הזיון נשארנו מחובקים איזה 10 דקות. היא שאלה אותי "על מה
אתה חושב?". "סתם. שום דבר ספציפי" שיקרתי לה ונישקתי אותה על
המצח. מה אני יגיד לה? את האמת? "בטוח?", היא שאלה. "כן, כן.
מאה אחוז. באמת על שום דבר". "טוב", היא ענתה. אם הייתי אומר
לה את האמת עוד פעם היינו רבים... וזה איכשהו היה באשמתי.
בטוח. היא נרדמה אחרי בערך 5 דקות. אני לעומת זאת נשארתי ער
למשך יותר משעה. בהיתי באיזה נקודה בתקרה. ליטפתי את הפנים
שלי. חלקות מדי. אני לא אוהב אותם ככה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בועז רימר לרשות
הממשלה!


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/7/04 21:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יונתן קינן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה