זה סיפור על מר באסה שגר באל חרא שנהג לסבך למתבגרים את החיים.

הוא התעסק עם הרב גוויטע שהתעסק עם אנשי מהידה שנשמעו גם הם די
אומללים.
למר באסה היו שלושה חברים: הרב גוויטע, חביבה וניסים, שבימים
עברו והשנים שנחרטו על גבי הספר הפכו אותם לארבעת המשעממים.
מאוד קל להוציא בן אדם מעניין, סיפר מר באסה. שקרים אפשר
להמציא וכל היהודים יתפעלו ואתה תצא גיבור, מר סרוסי. מאוד קשה
להוציא אדם משעמם, הוסיפה גברת חביבה. "כי מי כמוני זמרת
מפורסמת, אף פעם לא שמעה על שעמום בחייה". הוסיף ואמר הרב החכם
שצריך המון המון חכמה כדי לצאת משועמם. זה כרוך בידע, פלצפנות
ולא לשכוח הרבה סבלנות, ואם תרצו קצת מתוק להוסיף, זה יהיה כמו
אקמול שהרג את הנגיף.
הסכימו רוב הנוכחים בפגישה, רק חביבה יקירתנו עדיין התעקשה:
"אני הוכחתי את עצמי בלמידה, הראיתי חכמה ומלא הבנה. ואיך יכול
להיות דבר, כביכול, שאני חכמה ומעניינת מכל?" ניסים, שעמד כל
הזמן בפינה, שלח את ידו וליטף את ראשה. הוא שר לה שיר, ובתוך
מבטה חדר אל גופה ועמוק אל לבה. הרב התפעל ואמר בלי היסוס:
"לשיר יכול לעשות כל סוס". ניסים התעצבן ואמר באומץ: "בשירים
יש המון ובתנ"ך יש קומץ".
הארבעה התפזרו כשכל אחד מהורהר, האם הוא לא היה פזיז ונמהר. כל
אחד בדרכו בנה סיפור חדש ונהיינו משועממים, והפעם - ממש! חביבה
שהייתה אז זמרת דגולה שרה לכל הקהל ללא הבדל באומה. כמה תמורות
יצאו מאשה - דמוגרפיה, חינוך, תרבות, כלכלה. וכשהייתה בשיאה
והיה מעריץ, לאחר שסירבה רצה אותה להפציץ.
אז מה למדנו מסיפור שכזה? אולי הוא בעצם סתם מעשה. אולי את
הפרק היו צריכים להוריד, כל אחד מתעצבן ומתפוצץ לו הווריד.
אולי רק הקרובים צריכים הם ללמוד ולא יהודי פולין, הונגריה
ועוד. כל כך הרבה חומר ומלא השקעה ולאחר הבגרות שוכחים בשנייה.
אז לימור חומץ, אולי תסתכלי - כי ללמוד את כל זה, זה לא
בשבילי. אם זה יירד זה יהיה כה מושלם, אז אולי תורידי את הפרק
על יהודי האיסלאם???

נכתב כמה ימים לפני המגן בהיסטוריה ברגע של חרפון ועייפות
מללמוד על הפרק השלישי.